בלינצונה (איטלקית Bellinzona; צרפתית Bellinzone ובעבר Bellence; בגרמנית ארכאית Bellenz; לטינית Bilitio) היא עיר בדרום שווייץ ובירת קנטון טיצ'ינו. בלינצונה ממוקמת לרוחבו של עמק נהר טיצ'ינו הצר, בגובה 238 מטרים מעל גובה פני הים. היא חבה את קיומה למיקומה האסטרטגי על הגדה השמאלית של הנהר, החולש על הדרך המובילה מעמק הפו בדרום אל שלושה ממעברי ההרים החשובים באלפים (מעבר סנקט גוטהרד, מעבר סן ברנרדינו ומעבר לוקמניר), ומשם לצפונה של אירופה.
קיימות ראיות לקיומו של יישוב במקום כבר לפני 6,000 שנים, ובמשך התקופה הרומית הוא שימש כנקודה אסטרטגית חשובה בהגנת גבולה הצפוני של האימפריה. לאחר הרומאים נשלטה העיר על ידי שליטים שונים, ובהם האוסטרוגותים, הביזנטים, הלומברדים, האימפריה הרומית הקדושה ודוכסי מילאנו, עד שבתחילת המאה ה-16 עברה לשליטת הקונפדרציה השווייצרית.
בשנת 2010 התגוררו בבלינצונה כ-18,000 איש, כמעט כולם דוברי איטלקית. כשליש מתושבי העיר הם זרים, רובם איטלקים, ובסביבתה התגוררו כ-50,000 איש. בלינצונה ידועה בשלוש הטירות השוכנות בה, טירת קסטל...הצג את ההמשך
בלינצונה (איטלקית Bellinzona; צרפתית Bellinzone ובעבר Bellence; בגרמנית ארכאית Bellenz; לטינית Bilitio) היא עיר בדרום שווייץ ובירת קנטון טיצ'ינו. בלינצונה ממוקמת לרוחבו של עמק נהר טיצ'ינו הצר, בגובה 238 מטרים מעל גובה פני הים. היא חבה את קיומה למיקומה האסטרטגי על הגדה השמאלית של הנהר, החולש על הדרך המובילה מעמק הפו בדרום אל שלושה ממעברי ההרים החשובים באלפים (מעבר סנקט גוטהרד, מעבר סן ברנרדינו ומעבר לוקמניר), ומשם לצפונה של אירופה.
קיימות ראיות לקיומו של יישוב במקום כבר לפני 6,000 שנים, ובמשך התקופה הרומית הוא שימש כנקודה אסטרטגית חשובה בהגנת גבולה הצפוני של האימפריה. לאחר הרומאים נשלטה העיר על ידי שליטים שונים, ובהם האוסטרוגותים, הביזנטים, הלומברדים, האימפריה הרומית הקדושה ודוכסי מילאנו, עד שבתחילת המאה ה-16 עברה לשליטת הקונפדרציה השווייצרית.
בשנת 2010 התגוררו בבלינצונה כ-18,000 איש, כמעט כולם דוברי איטלקית. כשליש מתושבי העיר הם זרים, רובם איטלקים, ובסביבתה התגוררו כ-50,000 איש. בלינצונה ידועה בשלוש הטירות השוכנות בה, טירת קסטלגראנדה (Castelgrande), טירת מונטבלו (Montebello) וטירת סאסו קורבארו (Sasso Corbaro), אשר יחד עם חומותיה, הקנו לה מעמד של אתר מורשת עולמית בשנת 2000.
שרידי מבנה ואתרי קבורה הראו כי סביבת העיר הייתה מיושבת כבר בתקופה הנאוליתית, במהלך האלף ה-4 לפנה"ס[1]. בעיר גופא התגלו שרידים ליישוב מתקופה זו, מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל בעיקר על הגבעה הסלעית עליה ניצבת כיום טירת קסטלגראנדה.
המקום סופח לאימפריה הרומית בתקופת אוגוסטוס. הרומאים הקימו מחנה צבאי וטירה במקום בו שוכנת כיום טירת קסטלגראנדה, ושרידים ממנה התגלו בשנת 1967[2]. בלינצונה שימשה כמעוז צבאי רומי עד שגבולות האימפריה נעו צפונה לעמקי הדנובה והריין במאה ה-1. כאשר החלה פלישת הברברים לאימפריה במאה ה-4, שוב ניצבה העיר בחזית. במקום, שביצרו אותו שוב והפכוהו לנקודה בעלת חשיבות אסטרטגית, יכלו להתגורר כאלף חיילים, וסביר שבתקופה זו החל להיווצר סביב המחנה הצבאי יישוב אזרחי ראשון באתר. בשנת 475 הצליחו הביצורים במקום לעמוד בפני התקפה של כ-900 חיילים גרמאנים, אולם לבסוף הוא נפל בידי האוסטרוגותים בסביבות שנת 500[3].
ימי הביניים
צבאות הקונפדרציה השווייצרית בשערי העיר על שלוש טירותיה ב-1422השלטון האוסטרוגותי התחלף בשלטון ביזנטי באמצע המאה ה-6, ובין השנים 568–570 נכבש המקום בידי הלומברדים. ממצאים נראים כי בלינצונה עלתה באש בסביבות שנת 800[4], אך הסיבה לכך איננה ברורה, ונראה כי הרקע לכך לא היה צבאי.
במאה ה-10 הייתה העיר לחלק מנכסיו של אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, והמבנים העתיקים ביותר שעדיין ניצבים בה, הם מתקופה זו. בסביבות שנת 1000 העניק אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את העיר לבישוף של קומו[5], ובתקופה זו קיבלה טירת קסטלגראנדה שבמרכז העיר את גבולותיה הנוכחיים. במאה ה-12 השתלט פרידריך הראשון על בלינצונה, ולקראת סוף המאה קמה הטירה השנייה מבין שלוש טירותיה של העיר, טירת מונטבלו, ושולבה בחומותיה של העיר. במשך 300 השנים הבאות התפתחה בלינצונה בהדרגה סביב הרובע ההיסטורי וביצוריה שופרו, ובאמצע המאה ה-13 כבר לבש השוק המקומי בעמק הצר מראה של עיירה קטנה.
לאחר מצור ממושך בשנת 1340 הצליחה שושלת ויסקונטי ממילאנו, לכבוש את העיר[6]. מרגע זה ובמשך 160 השנים הבאות, למעט תקופה קצרה בתחילת המאה ה-15, שלטה מילאנו בבלינצונה, אם כי רק בשנת 1396 אושרה זכותה הפאודלית בעיר באופן רשמי. ראיה לתקופת שלטונם של בני ויסקונטי בעיר יש בסמל הנחש של בלינצונה שהיה סימלה של המשפחה. בני מילאנו ביצרו את העיר ואכפו את הסדר הציבורי ביעילות ובאופן שהגביר את התנועה המסחרית דרך העיר ואת חשיבותה. לאחר שנת 1422 החלה הקמתה של חומה לרוחב עמק הנהר אשר נודעה בשם ה"מוראטה" (Murata), ואשר הייתה אמורה לחסום את המעבר דרכו לחלוטין. לקראת סופה של המאה הוקמה גם הטירה השלישית, טירת סאסו קורבארו, במעלה ההר שממזרח לעיר, אך זו נותרה מחוץ לחומה ההיקפית של בלינצונה. עבודות הביצורים רחבות ההיקף התבצעו במטרה להגן על העיר מפני כוחות הקונפדרציה הישנה של שווייץ, אשר ניסו לכבשה אחת לכמה שנים החל בתחילת המאה ה-15.
הרנסאנס והעת החדשה
מראה העיר ב-1654בשנת 1499 יצא לואי השנים עשר, מלך צרפת למסעו לכיבוש לומברדיה. הוא הבטיח לקנטונים השווייצריים את השליטה בעיר, אך לא עמד בהבטחתו וכבש אותה לעצמו. שנה לאחר מכן התמרדו תושבי העיר, יחד עם תושבי האזור כולו, כנגד השלטון הצרפתי, וחיל המצב שישב במקום נסוג והתבצר במצודותיה. לואי השנים-עשר שלח את צבאותיו לדכא את המרד, ותושבי בלינצונה פנו אל השווייצרים וביקשו את חסותם. השווייצרים נענו לבקשה והניסו את חיל המצב הצרפתי, ולואי השנים-עשר נאלץ להכיר במצב הדברים בשנת 1503[7]. ביצוריה של בלינצונה איבדו את ייעודם ואת חשיבותם, וכאשר עלה נהר הטיצ'ינו על גדותיו וסחף חלק מהמוראטה, לא טרח איש לחדש את החומה. שלוש הטירות חולקו בין שלושת הקנטונים הכובשים - שוויץ, אורי ואונטרוולדן - וכל אחת מהן קיבלה את שמו של אחד מהם כשם חליפי לשמה המקורי (ראו להלן)[8]. במשך 300 השנים הבאות שרר שקט במקום, והעיר שאיבדה את חשיבותה האסטרטגית שקטה על שמריה.
כאשר זכה קנטון טיצ'ינו בעצמאותו ב-1803, היו הטירות לרכושו. טירת קסטלגראנדה שימשה כבית מאסר וכארסנל נשק החל ב-1813 וזה הורחב ב-1882, אולם ככלל התדרדרו שלוש הטירות למצב של הזנחה. בלינצונה שימשה כבירת הקנטון בסבב עם לוגאנו ולוקרנו, וב-1878 זכתה במעמד הבירה היחידה והקבועה. העיר המודרנית החלה מתפתחת במאה ה-19 על חשבונם של הביצורים העתיקים, חלק מהחומות ושעריהן נהרסו, ורק במאה ה-20 הוכרה חשיבותם ההיסטורית של אלה, והחלו פעולות לשימורם ולהנצחתם.
הוספת תגובה חדשה