בתקופה הצלבנית שימשה אורפה כבירת רוזנות אדסה. העיר נכבשה על ידי המוסלמים בשנת 1144. בתקופה העות'מאנית הייתה מרכז סחר של כותנה, בורסקאות וצורפות.

בשנת 1914 נמנו בעיר 75,000 תושבים: 45,000 טורקים, 25,000 ארמנים, 5,000 נוצרים סוריים ומעט יהודים. בתחילת 1916, לאור הידיעות על טבח הארמנים בצפון טורקיה, מרדו הארמנים בעיר והשתלטו על העיר העתיקה של אורפה, בה הצליחו להחזיק במשך מספר שבועות אל מול הפצצות ארטילריה של הצבא העות'מאני. בסופו של דבר הושג הסכם בתיווך גרמני שהביא לכניעת הארמנים תמורת הבטחה כי לא יגורשו. בסופו של דבר הטורקים הפרו את ההבטחה והארמנים הוגלו מהעיר.

עם תום מלחמת העולם הראשונה השתלטו הבריטים על העיר, ובהתאם להסכם סייקס–פיקו בינם לבין הצרפתים, קיבלו האחרונים את החזקה בעיר ב-30 באוקטובר 1919. הגעת הצבא הצרפתי אל העיר עוררה עימותים עם התושבים אשר התנגדו לחילופי השלטון, בעיקר בשל נוכחותם של חיילי הלגיון הצרפתי-ארמני. הצרפתים הפעילו את אנשי הלגיון הצרפתי-ארמני כעושי דברם וכן נסמכו על חייליו לשם איסוף מודיעין. באורפה כמו באנטפ ובמרש התפתח מרי אזרחי שהביא את הצרפתים לפנות את העיר ב-11 באפריל 1920. לפי הסכמה שהושגה בין נציגי התושבים לצבא הצרפתי, הייתה הנסיגה הצרפתית אמורה להתנהל בדרכי שלום, אך מארבים שהציבו התושבים לאורך עורקי הנסיגה הפרו את ההסכמה וגבו את חייהם של 296 צרפתים. ב-4 ביוני 1920 אולצו הצרפתים לסגת מכל השטחים שממזרח לנהר הפרת ובכך הורחקו מקרבתה של העיר. שמה של אורפה שונה בשנת 1984 ל"שנלאורפה" (Şanlıurfa - "אורפה רבת התהילה") כהוקרה על התנגדותה לכיבוש ועל חלקה במלחמת טורקיה–צרפת.