אולימפיה במפת המקדשים ביוון העתיקה

המיתולוגיה היוונית מייחסת את ייסוד המשחקים האולימפיים לפלופס נסיך הפלופונסוס, אשר הביס את המלך אוינומאוס במרוץ מרכבות סוסים על מנת לזכות בידה של בתו הנסיכה היפודאמיה. לפי אגדה אחרת ייסד הרקולס את המשחקים האולימפיים באולימפיה לכבודו של פלופס לאחר שבמסגרת 12 מעללי הגבורה שהוטלו עליו, הסיט את מימי האלפיוס כדי לנקות את אורוותיו של מלך אליס אוגיאס, והקים את המתחם המקודש בחורשה.

למעשה נוסדו המשחקים האולימפיים בראשית המאה ה-8 לפנה"ס ביוזמתם של מלך פיזה ושל ליקורגוס מספרטה. באתר שנשלט על ידי אליס נתגלו שרידי מנחות מהמאה ה-10 לפנה"ס המעידים על פולחן שהתקיים בו כ-200 שנה לפני הנהגת המשחקים האולימפיים, אך לא נשתמרו מבנים מתקופה זו. המשחקים הראשונים התקיימו בשנת 776 לפנה"ס והאתר עבר שינויים רבים לקראת שנת 700 לפנה"ס, ובכלל זה שיטוח הקרקע וחפירת בארות מים חדשות. בשנת 680 לפנה"ס הונהגו תחרויות מרכבות במשחקים האולימפיים[1] וארבע שנים לאחר מכן, בשנת 676 השתלטה פיזה על האתר וארגנה את המשחקים עד לתחילת המאה ה-6 לפנה"ס.

המבנים המוקדמים ששרדו באתר הם משנת 600 לפנה"ס לערך. מקדש הרה, הפלופיון, חלק מהבולאוטריון, בתי האוצר וחלק מהמבנים החילוניים האחרים נבנו כולם במהלך המאה ה-6 לפנה"ס. בשנת 580 לפנה"ס שב האתר לשליטתן של אליס וספרטה. האצטדיון נוסף בשנת 560 לפנה"ס, ובתחילה כלל רק את המסלול, אך סביב שנת 500 לפנה"ס נוספו לו יציעי הקהל.

 אולימפיה ב-1831. ציור מאת אבל בלואה

התקופה הקלאסית שנמשכה מהמאה ה-5 לפנה"ס ועד למאה ה-4 לפנה"ס הייתה תור הזהב של המשחקים האולימפיים ושל אולימפיה, אשר ידעה תנופת בנייה. לתקופה זו מיוחסת בניית מקדש זאוס באולימפיה ובו פסל השנהב של זאוס אשר נחשב לאחד משבעת פלאי תבל. גודלו ופארו של המקדש היו ללא תקדים באתר. מבנים נוספים מתקופה זו הם הפריטניון, המטרואון, הסטואה הדרומית, סטואת ההד וההיפודרום ששכן דרומית-מזרחית לאתר וממנו לא נותר דבר (לא מופיע במפה).

בתקופה ההלניסטית נבנה המבנה הגדול באתר, הלאונידיון אשר שימשה כאכסניה לספורטאים ולאורחים רמי מעלה. בשל עליית קרנם של המשחקים נוספו זירות ספורט נוספות כמו הפלסטרה, הגימנסיון ובתי המרחץ, ובשנת 200 לפנה"ס לערך נוסף המעבר המקורה שבין המתחם המקודש לאצטדיון.

 חופרים מהמכון הארכאולוגי הגרמני באולימפיה בסוף המאה ה-19

לאחר הכיבוש הרומי ניתנה הזכות להשתתף במשחקים האולימפיים לכל תושבי האימפריה, והאתר שוב ידע תנופת בנייה והתחדשות. מקדש זאוס והמרחצאות שופצו. מאוחר יותר, בשנת 160 נוספה אמת המים לאתר וזו הגיעה עד לנימפאון של הרודס אטיקוס. אולימפיה נפגעה ממספר רעידות אדמה במהלך המאה ה-3 וממעשי ביזה, אך המשחקים האולימפיים נמשכו עד סוף המאה ה-4 עד שבוטלו בשנת 394 בידי הקיסר תאודוסיוס הראשון בשל דמיונם לעבודת אלילים. בית המלאכה של פידיאס היה לבזיליקה ובמקום התקיים יישוב נוצרי עד סוף המאה ה-6. לאחר מכן ננטש האתר ונקבר תחת שכבת אדמת סחף בעובי של 3 עד 4 מטר.

ב-1723 העלה הנזיר הבנדיקטי הצרפתי ברנארד דה מונפוקון (Bernard de Montfaucon) את שאלת קיומה של אולימפיה, אולם האתר נתגלה שוב רק ב-1766 בידי הארכאולוג האנגלי ריצ'רד צ'נדלר (Richard Chandler). חפירות ראשונות באתר נערכו על ידי אבל בלואה (Abel Blouet) החל ב-1828 אשר העביר מספר פסיפסים וממצאים אחרים למוזיאון הלובר בפריז. מחקר מעמיק יותר נערך באתר על ידי ארכאולוגים גרמנים מ"המכון הארכאולוגי הגרמני באתונה" (Deutsches Archäologisches Institut (DAI), Abteilung Athen) החל ב-1875. מחקרם שהתמקד בעיקר במתחם המקודש הסתיים ב-1881 הניב כ-14,000 ממצאים שהוצגו במוזיאון באתר. במהלך המאה ה-20 המשיכו להתבצע חפירות באתר בהפסקות ואלה התמקדו בעיקר במבנים שבשוליו.

בשנת 1928 חודשה מסורת הדלקת הלפיד האולימפי באולימפיה, מסורת שנהגה ביוון העתיקה ואשר הזכירה את גנבת האש מהאל היווני זאוס על ידי פרומתאוס. הטקס מתקיים מאז במקדש הרה מספר שבועות לפני כל אולימפיאדה, והאש מודלקת באמצעות קרני השמש ומראה פרבולית. הלפיד נושא את האש האולימפית עד להגעתו לטקס הפתיחה ולהדלקת הלפיד באצטדיון המארח את המשחקים. לאחר מותו של פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה ב-1937, הוקמה אנדרטה לזכרו הניצבת מזרחית לאתר ההיסטורי.