החצר הפנימית טירת קרונבורג מבחוץ טירת קרונבורג וסביבתה

מצודת קרואון (Krogen) שהוקמה בשנות העשרים של המאה ה-15 קדמה לטירה הנוכחית. המצודה שכללה מספר מבנים מוקפים בחומה נועדה לאכוף את גביית מסי המעבר במצר הים שעליהם הורה המלך הדני אריק מפומרניה (אריק השביעי).

בין השנים 1577 ו-1585 בנה פרדריק השני את הטירה הנוכחית בסגנון הרנסאנס, ושם האתר שונה לקרונבורג.

בשנת 1629 פקדה שרפה את הטירה והיא נהרסה כמעט לחלוטין. תקרת הנחושת נמסה, המגדלים התמוטטו וחלק גדול מהריהוט ויצירות האמנות אבדו. רק הקפלה ניצלה בדרך נס, והאש לא הגיעה אל החומה החיצונית ואל מאגר אבק השרפה בטירה. עבודות השיקום נמשכו עשר שנים עד שנת 1639 אולם פנים הטירה לא שב לזוהרו המקורי.

ב-1658 נכבשה רובה של דנמרק בידי השוודים והטירה נכבשה על ידיהם לאחר מצור בן שלושה שבועות. השוודים נסוגו לאחר שנתיים ולאחר שבזזו את הטירה והותירו אותה הרוסה באופן חלקי. הדנים הסיקו את המסקנות, ולקראת סוף המאה ה-17 חיזקו את הגנתה של הטירה והוסיפו חפירות סביבה, כך שעם תום העבודה נחשבה הטירה לחזקה באירופה.

אולם בשנת 1801 שוב הוכיחה הטירה את חוסר מוכנותה לקרב. הצי הבריטי בפיקודו של לורד הוריישו נלסון חצה את מצר הארסונד בבטחה אל תוך הים הבלטי שכן אש תותחי הטירה לא הגיעה עד לצידו השני של המצר.

החל באמצע המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19 שימשה הטירה גם כבית כלא, והאסירים הועסקו, בין היתר, בעבודות התחזוקה של המבנה. חשיבותה כמשכן מלכותי הלכה ופחתה ומ-1785 ועד 1922 היא שימשה לצרכים צבאיים בלבד.

ב-9 באפריל 1940 כבשה גרמניה הנאצית את דנמרק והטירה הפכה למחנה צבאי גרמני. הוקמו בה עמדות נ"מ ולחופי המצר נבנו שלוש עמדות שיגור לפצצות טורפדו. עם זאת, הגרמנים לא פגעו בטירה ולא בזזו אותה עם נסיגתם, והטירה שבה לרשות הצבא הדני ב-15 במאי 1945.

ב-30 בנובמבר 2000 הוכרזה טירת קרונבורג כאתר מורשת עולמית.