בניית הטירה המקורית התחילה בשנת 1592, שנה אחרי פרישת הידיושי משירות בשלטון, והושלמה שנתיים אחר כך, ב-1594. פועלים מ-20 מחוזות עמלו כדי לרהט את הטירה, מספרם נע בין 20,000-30,000.

למרות שהמראה החיצוני של הטירה היה צבאי במיוחד, היא הייתה אמורה להיות מעון הפרישה של הידיושי, והיא רוהטה וקושטה בהתאם לכך. היא מפורסמת במיוחד בגין החדר המיוחד שבה לטקס התה, שקירותיו וכליו קושטו בעלי זהב. הטירה הייתה אמורה להיות אתר נופש ומקום שבו ניהל הידיושי שיחות שלום עם דיפלומטים סינים, שחיפשו לסיים את המלחמה בת שבע השנים בקוריאה, אבל רעידת אדמה השמידה כליל את הטירה שנתיים בלבד לאחר השלמת בנייתה.

היא נבנתה מחדש מיד לאחר שנהרסה, וניתנה לטוריאי מוטוטאדה, שהיה וסל של טוקוגאווה איאיאסו. בשנת 1600, הטירה נפלה לאחר מצור לידיו של אישידה מיצונרי. טורי מוטוטאדה הגן על הטירה במשך אחד עשר ימים, כאשר הוא משהה עקב כך את כוחותיו של אישידה ומאפשר ללורד טוקוגאווה לגייס את צבאו. למעשה זה הייתה השפעה עמוקה על קרב סקיגהארה, שנערך זמן קצר לאחר המצור, וסימן את ניצחונו הסופי של טוקוגאווה איאיאסו על יריביו.

הטירה פורקה בשנת 1623 ורבים מחדריה ומבניה הועברו לטירות ומקדשים ברחבי יפן. היא לא נבנתה מחדש עד שנת 1964, כאשר העתק מדויק שלה נבנה קרוב למיקומה המקורי. המבנה החדש שימש כמוזיאון על חייו ומלחמותיו של טוטויומי הידיושי, אבל המוזיאון נסגר לציבור בשנת 2003.