鎖国 ( סאקוקו )

סַאקוֹקוּ (ביפנית: 鎖国 – ארץ נעולה) הייתה מדיניות יפנית של התבדלות שהונהגה בידי שוגונות טוקוגאווה בתקופת אדו והמשכה עד נפילת השוגונות ברסטורציית מייג'י. מדיניות זו מנעה כניסה של זרים למדינה (פרט להולנדים שהורשו לעגון באי המלאכותי דג'ימה בלבד) ומנעה יציאה של יפנים מהמדינה תחת איום בעונש מוות. מדיניות זו חוקקה בידי השוגון טוקוגאווה איאמיצו בשורה של צווים שפורסמו בין השנים 1633–1639 ונשארה בתוקף עד שנת 1853 עם הגעתן של הספינות השחורות של קומודור מת'יו פרי ופתיחתה של יפן למסחר עם המערב. עזיבה של יפנים את המדינה הותרה רק בשנת 1868 עם רסטורציית מייג'י.

תחת מדיניות סאקוקו לא הייתה יפן מבודדת לחלוטין וכן היו לה קשרי מסחר עם מדינות ספורות. נקודת הממשק היחידה שהותרה עם אירופה הייתה עם הולנד באי דג'ימה באזור נגסאקי, שם הוקמה תחנת סחר הולנדית. המסחר עם סין גם כן התקיים דרך נגסאקי, בעוד שהמסחר עם קוריאה הוגבל לאי צושימה, גם הוא באזור נגסאקי. המסחר עם בני איינו התקיים במרחב מצומאה בהוקאידו, והמסחר עם ממלכת ריוקיו, ששכנה באי אוקינאווה, התקיים במרחב סצומה. מלבד קשרים אלה באזורי הפריפריה, שלחו מדינות הסחר עם יפן גם ספינות בצורה סדירה לאדו, מקום מושבו של השוגון.