האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור היו אנשי המשלחת של פרדיננד מגלן ב-1520.

ב-1586 הפריבטיר של תומאס קוונדיש האנגלי "דיזייר" (Desire, מילולית: תשוקה, חשק), ביחד עם שתי ספינות נוספות, נכנסו לשפך הנהר וחנו שם למספר ימים ואחרי כן המשיכו בדרכם. קוונדיש החליט לקרוא למעגן "פורט דיזייר" (Port Desire), על שם ספינת הדגל שלו. ב-1591 קוונדיש הנהיג משלחת נוספת של 5 ספינות, כשהפעם הוא פיקד על ספינה בשם "לסטר גליאון" ואילו ג'ון דייוויס פיקד על הדיזייר. לאחר שהמשלחת לא הצליחה לעבור את מצר מגלן "דייזייר" וספינה נוספת הצליחו לחזור לפורט דיזייר ב-20 במאי 1592 והמתינו שם לשאר הספינות. לאחר שאלו לא חזרו עד אוגוסט הם החליטו להמשיך במסעם, אך בעקבות מזג אוויר גרוע הם נאלצו להגיע לאיי פוקלנד.

ב-1670 הגיע לאזור ג'ון נרבורו (John Narborough) ותבע את האזור לממלכת אנגליה, אך לא נעשתה פעולה רצינית כלשהי כדי להבטיח את השליטה מול התביעה הספרדית לאזור.

ב-1780 אנטוניו דה ביידמה אי נרבאס (Antonio de Biedma y Narváez) הספרדי ייסד את ההתיישבות הראשונה באזור, אך היא ננטשה ב-1784. ב-1790 הוקם במקום מבצר על ידי החברה הימית המלכותית (Real Compañía Marítima) של קרלוס הרביעי, מלך ספרד. המבצר שימש כבסיס למשלחות שיצאו לצוד לווייתנים באזור עד שהוא ננטש ב-1806. בשלב הזה שם המקום כבר תורגם לספרדית - פוארטו דסאדו.

ב-1882 התבצע באזור סקר הידרוגרפי על ידי אנטוניו אונטו. הוא העביר את מסקנותיו למשרד הפנים הארגנטינאי, ולאחר שנמצא שהמקום מתאים להתיישבות העיר הוקמה ב-15 ביולי 1884.