במקום שבו שוכנת כיום הכנסייה, הוקמה כנסייה קודמת כבר במאה ה-11. כנסייה זו, שנבנתה בסגנון רומנסקי, שכנה מחוץ לחומות העיר, בסמוך לבית הקברות. בתחילה הייתה הכנסייה קתולית, ולאחר הרפורמציה במאה ה-16 אומצה בה הנצרות הפרוטסטנטית. בראשית המאה ה-18 הפכה הכנסייה קטנה מדי לקהל המתפללים, וב-1726 היא נהרסה לשם הקמת כנסייה חדשה במקומה.

הכנסייה החדשה, בסגנון הבארוק, תוכננה בידי האדריכל המקומי גאורג בהר, ונבנתה במשך 17 שנים, עד 1743. ב-25 בנובמבר 1736 הוצב בה עוגב מעשה ידיו של גוטפריד זילברמן, וב-1 בדצמבר הוא נחנך ברסיטל של יוהאן סבסטיאן באך. גולת הכותרת של הכנסייה הייתה כיפתה העשויה אבן חול, שהתנשאה לגובה של 96 מטרים, ושקלה 12 אלף טונות.

ב-1760, במהלך מלחמת שבע השנים, ירו לעבר הכנסייה כוחותיו של פרידריך השני, מלך פרוסיה כמאה פגזי תותחים, אך בשל חוזקו ועוצמתו של המבנה הוא לא ניזוק. במאי 1849, כחלק מאירועי אביב העמים, התבצרו בכנסייה מורדים בממלכת סקסוניה, והיא הוקפה בבריקדות. רק לאחר מספר ימי לחימה נכנעו המורדים.

בשלהי מלחמת העולם השנייה, ב-13 בפברואר 1945, הפציצו מטוסי בעלות הברית את העיר, וזרעו בה הרס רב. הכנסייה לא ניזוקה באופן ישיר מההפצצה, אך כתוצאה מההפצצה נוצרה סופת אש רבת עוצמה, שהטמפרטורה שלה הגיעה לכ-1,000°C. העמודים שתמכו בכיפת הכנסייה לא עמדו בעומס החום, וב-15 בפברואר היא קרסה. רק חלקים מעטים מהכנסייה שרדו, בהם המזבח. כן שרד פסל של מרטין לותר שניצב בחזית הכנסייה מאז 1885.

השלטון הקומוניסטי ששלט בגרמניה המזרחית לאחר המלחמה הותיר את עיי החורבות כפי שהם, וב-1966 הם הוכרזו רשמית כ"אנדרטה נגד המלחמה", בדומה לשרידי קתדרלת קובנטרי בבריטניה. תוכניות לפנותם ולהפוך את המקום למגרש חניה נגנזו. ביום השנה להפצצה ב-1982 הגיעו למקום כ-400 מתושבי העיר להפגנה שקטה בה אחזו בפרחים ובנרות, כחלק מתנועת המחאה שהחלה להתפתח נגד שלטונות גרמניה המזרחית.