העיר העתיקה

במקום היה ככל הנראה יישוב פרהיסטורי קטן, שנבנה על גדת פלג מים. בתקופה ההלניסטית התפתח היישוב לעיר שכונתה "אנטיוכיה על נהר הזהב" ("ליד הכריסורואס"[1]), שם שמרמז על מעורבותו של אחד או יותר משושלת המלכים הסלאוקים בשם אנטיוכוס, ככל הנראה אנטיוכוס הרביעי. בהמשך, נכבשה העיר על ידי שלומיציון שהחליפה את בעלה במצור עקב מותו ממחלה וסופחה לממלכת החשמונאים.

בשנת 63 לפנה"ס נכבשה ג'רש על ידי המצביא הרומאי פומפיוס, שסיפח אותה לפרובינקיה סוריה. כיבוש זה החל את תור הזהב של העיר, שכונתה בפי הרומאים "גרסה" וזכתה, כיתר ערי הדקאפוליס, במידה רבה של אוטונומיה. העיר גדלה ופרחה, התעשרה במבנים רומיים מפוארים והפכה למרכז סחר חשוב. במהלך השלטון הרומי נבנו בעיר מקדשים, בתי מרחץ ותיאטראות כמיטב המסורת הרומאית, אשר שיקפו את עושרה וחשיבותה. שיא פריחתה היה במאה ה-2, עת ביקר בה הקיסר אדריאנוס, שלכבודו נבנה שער ניצחון בעיר.

במאה השלישית לספירה החלה שקיעתה של העיר, במקביל למשבר הרחב שהתרחש ברחבי האימפריה הרומית. מהמאה ה-3 והלאה החלו בני העיר להמיר את דתם לנצרות, כאשר במאה הרביעית רוב אוכלוסייתה התנצרה. בעקבות שינוי זה נבנו בג'רש לאורך המאות הבאות כנסיות רבות, בנייה שלוותה בהרס המקדשים הפגאניים הקדומים.

העיר נכבשה בשנת 635 על ידי המוסלמים, כיבוש שכתוצאתו הואצו תהליכי החורבן והשקיעה בה. סדרת רעידות אדמה סייעה לתהליך זה. ישנם עוד מספר אזכורים היסטוריים ליישוב בעיר עד המאה ה-12, אולם לאחר מכן ננטשה ג'רש כליל והפכה לעיי חורבות.

העיר המודרנית  בול דואר אוויר ישראלי הנושא את היונה של נח מפסיפס בשרידי בית הכנסת בג'רש ג'רש (גרסה) ומיקומה בין ערי הדקאפוליס (מסומנות בשחור)

שרידי העיר התגלו בחפירות ארכאולוגיות על ידי המזרחן הגרמני אולריך יאספר זטצן בשנת 1806.

בסוף המאה ה-19 יישבה האימפריה העות'מאנית קבוצת צ'רקסים במקום, לאחר שגורשו ממולדתם בקווקז. בעקבות התיישבות זו החלו חפירות ארכאולוגיות ועבודות שיחזור באתר, הנמשכות עד היום. השרידים הקדומים שמורים ומשוחזרים ברמה טובה יחסית לאתרים ארכאולוגיים דומים, וכוללים כיכר עגולה מוקפת עמודים ("פורום"), שני תיאטראות, בתי מרחץ, שרידי מקדשים וכנסיות, מבנים נוספים וכן חומות העיר כמעט בשלמותן. בשל היקף ואיכות השרידים נוהגים לכנות את ג'רש "פומפיי של המזרח".