הפארק הלאומי עמק פרחים

מצבה לזכרה של הבוטנאית ג'ואן מרגרט לגחוקרי ארצות מתועדים

המקום לא היה מוכר לעולם החיצון משום שלא היה נגיש. בשנת 1931 איבדו 3 מטפסי הרים בריטים: פרנק ס. סמיית', אריק שיפטון ור.ל. הלדסוורת', את דרכם כשחזרו ממסע מוצלח להר קמט (אנ') ובמקרה הגיעו לעמק, שהיה מלא פרחים. הם נמשכו ליופיו של האזור וכינו אותו "עמק הפרחים". מאוחר יותר חיבר פרנק סמיית' ספר באותו שם.

בשנת 1939 הגיעה ג'ואן מרגרט לג (Joan Margaret Legge‏; 21 בפברואר 1885 - 4 ביולי 1939), בוטנאית מהגנים הבוטניים המלכותיים, קיו, לעמק כדי לחקור פרחים ותוך כדי שחצתה כמה מדרונות סלעיים לאיסוף פרחים, היא החליקה ונהרגה.[1] אחותה ביקרה מאוחר יותר בעמק והקימה אנדרטה ליד המקום שבו נהרגה.[2]

פרופסור צ'נדרה פראקאש קאלה (Chandra Prakash Kala), בוטנאי ממכון חיות הבר של הודו, ביצע מחקר שנערך על הצמחים ושימור העמק במשך עשור, החל משנת 1993.[3] הוא תיעד 520 צמחים אלפיניים הגדלים באופן בלעדי בפארק הלאומי הזה וחיבר שני ספרים חשובים - "עמק הפרחים - מיתוס ומציאות" ו"אקולוגיה ושימור הפארק הלאומי עמק הפרחים, גארוואל הימלאיה".[3][4]

לוח זמנים

עמק הפרחים, ראו שביל הליכה בצד שמאל והעמק מלפנים.

אחד הפלגים החוצים את מסלול ההליכה.

פריחה של Impatiens sulcata צובעת את העמק בוורוד בשבוע הראשון של אוגוסט

1862: עמק פושפוואטי התגלה על ידי קולונל אדמונד סמית'.
1931: המטפס פרנק ס. סמיית' ביקר בעמק וכתב את הספר "עמק הפרחים" שפרסם אותו.
1934: מטפסי ההרים אריק שיפטון וביל טילמן הגיעו לשמורה העליונה של נאנדה דווי ותיארו אותה.
1936: מטפסי ההרים ביל טילמן ונואל אודל טיפסו על נאנדה דווי.
1939: האגן הוכרז כשמורת הציד נאנדה דווי על פי צו 1493/XIV- 28.
1962: סכסוכי גבול סגרו את האזור לתנועה, ושינו את הכלכלה המקומית.
1974–82: השמורה נפתחה לטיפוס הרים, אך ההידרדרות בעקבות זאת הובילה לסגירתו בפני כל המשתמשים.
1980: הפארק הוקם כפארק לאומי סנג'אי גנדי על ידי הכרזה 3912/ XIV 3-35-80. מרעה וטיפוס הרים נאסרו.
1980: עמק הפרחים הוכרז כפארק לאומי על פי צו 4278/XIV-3-66-80 על פי הוראות חוק הגנת חיות הבר משנת 1972, לשימור צמחייתו.
1982: שמו של הפארק שונה ל"הפארק הלאומי נאנדה דווי".
1988: הוקמה שמורת הביוספרה הלאומית של נאנדה דווי (Nanda Devi National Biosphere Reserve ) על שטח של 2,236.74 קילומטרים רבועים) כאשר הפארק הלאומי הוא אזור ליבה (624.62 קילומטרים רבועים) ואזור חיץ של 5,148.57 קילומטרים רבועים המקיף את שני האתרים. הוטלו הגבלות על זכויותיהם של תושבי הכפר הסמוכים. אונסק"ו מכריז על הפארק הלאומי נאנדה דווי כאתר מורשת עולמית.
2000: שמורת הביוספרה שהורחבה על ידי הממשלה ל-5,860.69 קילומטרים רבועים ונוסף הפארק הלאומי עמק הפרחים כאזור הליבה השני (624.62 קמ"ר + 87.50 קמ"ר, ובסך הכל שטחי ליבה של 712.12 קמ"ר ).
2004: שני אזורי הליבה ואזור החיץ הוגדרו שמורת MAB (אנ') של אונסק"ו.
2005: אונסק"ו מוסיף את הפארק הלאומי עמק הפרחים לאתר המורשת העולמית הפארק הלאומי נאנדה דווי.

^ "Valley of Flowers". sikhnet.com. ^ N. Ulysses and Tabish, Thingnam Girija. "Trek to Valley of Flowers". Flowers of India. ^ 1 2 Chandra Prakash Kala. "How Valley of Flowers got World Heritage Site tag". Down to Earth. ^ Chandra Prakash Kala. "Paradise under fire". Down to Earth.