עד המאה ה-18 היה אזור אלכסנדרפלאץ שוק הבקר של העיר ברלין. בשנת 1805 שונה שם האזור ל"אלכסנדרפלאץ" לכבוד ביקורו של צאר רוסיה אלכסנדר הראשון בברלין ב-25 באוקטובר בשנה זו.

בשלהי המאה ה-19 הוקמה במקום תחנת רכבת אשר הפכה את הכיכר למרכז תחבורה ראשי, ובהמשך לאתר מסחרי עם פיתוחו של השוק שהיה במקום. בשנות ה-20 של המאה ה-20 אזור אלכסנדרפלאץ (כמו גם אזור פוטסדאמר פלאץ) היה מרכז חיי הלילה של ברלין, ובהתייחס לכך חיבר אלפרד דבלין את הרומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" בשנת 1929, שאף הוסרט פעמיים (בשנת 1931 ובשנת 1980).

בשנות ה-60 של המאה ה-20 שופץ אזור אלכסנדרפלאץ, שנפגע קשה בהפצצות שלהי מלחמת העולם השנייה על ידי ממשלת גרמניה המזרחית אשר פיתחה את הכיכר כמרכז מזרח ברלין, ובכיכר נבנה הפרנזהטורם (מגדל הטלוויזיה - המבנה השני בגובהו באירופה) ומגדל 37 קומות עבור מלון מרשת אינטרהוטל.

בשנת 1993 הוצעה תוכנית לשיפוץ הכיכר אולם תוכנית זו לא הוצאה אל הפועל. כיום הכיכר מושכת תיירים רבים, ובהתאם יש בה מרכזי קניות, דוכני מזכרות, ורוכלי רחוב רבים.

בסמוך לכיכר ממוקם בית העירייה האדום - בית העירייה של ברלין. בסמוך לאלכסנדרפלאץ הולך ומוקם שחזור של הברלינר שטאטשלוס ("הארמון העירוני של ברלין"), במקום ארמון הרפובליקה (הפרלמנט של מזרח גרמניה), שנהרס בשנים 2006–2008.

בכיכר תחנות אס באן ואו באן מרכזיות. במפלס הכיכר עוברים קווי חשמלית. בכיכר עומד גם הפסל המכני מימי גרמניה המזרחית "השעון העולמי", שמציג את השעה בערים שונות בעולם.