שטחה של צ'אד של היום עשיר בממצאים פלאונטולוגיים וארכאולוגיים. בשנת 1996, אנתרופולוג צרפתי בשם מישל ברונה (Michel Brunet) מצא באזור בחר אל-ע'זאל (בערבית: بحر الغزال) לסת הומינינית שגילה תוארך ל-3 מיליון שנים, ואשר קיבלה את השם המדעי Australopithecus bahrelghazali וכן את הכינוי הבלתי רשמי אבּל (Abel), על שם ידידו של ברונה. בשנת 2002 מצאו ברונה ושותפיו באזור בורקו (Borkou) בצפון צ'אד גולגולת של הומינין, שגילה תוארך לכ-7 מיליון שנים, לה הוענק השם המדעי סהלאנתרופוס צ'אדנסיס. באזור אנדי (Ennedi) נמצאו פטרוגליפים שלהערכת הארכאולוגים צוירו באלף השביעי לפני הספירה. ממצאי קדרות מאותו אזור מתוארכים לזמנים קדומים מאלה שנמצאו בעמק הנילוס.[דרוש מקור]

בדומה לאזורים רבים בעולם, ראשוני המתיישבים באזור בו שוכנת כיום צ'אד היו בני שבטים מבודדים. גולגולות אנושיות וציורי מערות מצויים לרוב באזור זה. במהלך ההיסטוריה חיו השבטים הללו במסגרת ממלכות שונות. צ'אד נשלטה על ידי מספר ממלכות מקומיות חלשות עד שנכבשה על ידי האימפריה האפריקנית של קאנם-בורנו.

לקראת סוף האלף הראשון לספירה החלו להיווצר מדינות ראשונות באזור הסאהלי שבין המדבר לסוואנה. לאורך האלף השני, ההיסטוריה של צ'אד היא ההיסטוריה של המדינות האלה ויחסיהן עם שבטים שלא חיו במסגרת מדינתית. מחקרים אחרונים מראים כי המדינות הללו נוסדו על ידי אפריקאים מקומיים, ולא על ידי מהגרים ערבים, כפי שההיסטוריונים נהגו לחשוב עד אותו הזמן, אף כי לכל הדעות שיחקו המהגרים הערבים תפקיד חשוב בהיווצרותן. המדינות החלו בדרך כלל כממלכות שבהן המלך נחשב לאל. לכל ממלכה היה צבא, אך אף אחת מהן לא התפשטה לדרום צ'אד, בה הג'ונגל וזבובי הצה צה הקשו על השימוש בחיל פרשים. הכלכלה של הממלכות הללו התבססה בעיקר על נתיבי המסחר שעברו דרך מדבר סהרה. ההיסטוריה הידועה של המדינות הללו מתבססת על רישומים של סוחרים וחוקרים ערבים.

מאוחר יותר, ישויות חוץ-אפריקניות החלו להשפיע באופן הולך וגובר על צ'אד. עוד בימי הביניים הייתה צ'אד צומת דרכים חשוב שקישר בין סוחרים מוסלמים מהמזרח לבין השבטים הילידים. ב-1891 נעשתה צ'אד קולוניה צרפתית, וב-1910 נכללה בפדרציה של אפריקה המשוונית הצרפתית. במלחמת העולם השנייה הייתה צ'אד, שהונהגה על ידי המושל השחור פליקס אבואה, המושבה הצרפתית הראשונה שתמכה בצרפת החופשית והצטרפה לבעלות הברית. ב-11 באוגוסט 1960 זכתה המדינה לעצמאות מלאה מצרפת, בראשות פרנסואה טומבלבי, אך חמש שנים לאחר מכן גלשה למלחמת אזרחים עקובה מדם.

ב-1979 כבשו פלגים מורדים בהנהגת היסנה הברה את הבירה, וכל סמכות השלטון המרכזית במדינה התפרקה. פלגים חמושים, רבים מהם היו מעורבים בהתקוממות בצפון המדינה, התחרו על השלטון.

התפרקותה של צ'אד הובילה לקריסת המעמד של צרפת במדינה. לוב ניסתה למלא את הוואקום והתערבה במלחמת האזרחים, אך ההרפתקה שלה הסתיימה בכישלון ב-1987. הברה, שנתמך על ידי צרפת, הצליח לאחד את המדינה ולהדוף את צבא לוב. הברה ביסס את משטרו הדיקטטורי באמצעות מערכת שהתבססה על שחיתות ואלימות, ואלפי אנשים נהרגו לפי ההערכות תחת שלטונו. הוא היטיב עם הקבוצה האתנית שאליה הוא משתייך, טובו, והפלה את בעלי בריתו לשעבר, מקרב הזגווה.

משטרו של הברה נפל ב-1990, בהפיכה בהובלת הגנרל שלו אידריס דבי. השלטון החדש ניסה להעמידו לדין במשך שנים, וב-2013 הוא הואשם בפשעים והפרות זכויות אדם חמורות, כולל מעשי אונס, שעבוד מיני ורצח של כ-40 אלף איש. ב-2016 הוא נידון למאסר עולם.

דבי זכה בכהונה שנייה בבחירות ב-2001, אך התקווה ליציבות ולשגשוג בעקבות חיפוש אחר נפט במדינה התנפצו במהירות עם פרוץ מלחמת אזרחים חדשה ב-2005. דבי פעל באופן חד-צדדי כדי לשנות את החוקה ולהסיר את הגבלת שתי הכהונות בחוקה, למורת רוחם של האופוזיציה וארגוני חברה אזרחית.

דבי זכה בקדנציה שלישית בבחירות ב-2006, שהוחרמו על ידי האופוזיציה. האלימות האתנית במזרח המדינה התגברה, והאו"ם הזהיר מפני רצח עם בדומה למתחולל בחבל דארפור. באותה שנה, וכן ב-2008, כוחות מורדים ניסו להשתלט על הבירה, אך נכשלו. ב-2010 חתמו צ'אד וסודאן על הסכם לסיום מלחמה בת חמש שנים ביניהן ולפתיחת הגבול אחרי שבע שנים שבהן היה סגור. במאי 2013 סיכלו כוחות הביטחון של צ'אד הפיכה נגד דבי, שלטענתם תוכננה כמה חודשים.

באפריל 2021, יום לאחר שדווח כי זכה בכהונה שישית הודיע צבא צ'אד כי אידריס דבי, ששלט במדינה 30 שנה, מת מפציעות שספג במהלך הקרב בצפון צ'אד. הצבא הכריז על פיזור הפרלמנט ומסר כי המדינה תנוהל ב-18 החודשים הקרובים על ידי מועצת המעבר.[1]