השיר פורסם לראשונה בקיימברידג', מסצ'וסטס, ב-1883, ובלונדון ב-1884. את השיר חיבר והלחין ככל הנראה ג'יימס יורקסטון, באדינבורו בסביבות 1880.[1]

השיר מושמע על ידי אוהדי קבוצות ראגבי בעיר, ובכלל זה נבחרת הראגבי הלאומית של אירלנד. לשיר קיימים ביצועים של זמרים אירים ידועים, ובהם שינייד או'קונור, ג'וני לוגן ואחרים. להקת שירי העם האירית דבלינרס כללה את השיר באלבומה "Alive Alive-O" ששמו נגזר מהפזמון החוזר.

קטע מהשיר נכלל בפסקול הסרט תפוז מכני.[2] קבצן זקן שוכב במעבר להולכי רגל ומזמר את השיר. חבורת הנערים האלימים, ואלכס בראשם, מגיעה למקום, ואלכס אומר: ”דבר אחד אני לא יכול לסבול והוא לראות זקן שיכור מטונף ומלוכלך מיילל את השירים המטונפים של אבותיו”. בעקבות כך מכה החבורה את הקשיש מכות נמרצות.

הזמר רוג'ר ווטרס כתב בשירו "להבה מהבהבת" (The Flickering Flame):

דמותה של מולי מלון הונצחה בפסל שהוצב ברחוב גרפטון לרגל חגיגות המילניום לעיר ב-1987. ביולי 2014, הפסל הועתק לרחוב סאפוק (Suffolk), מול משרד המידע לתיירים, כדי לפנות מקום לעבודות הנחת מסילות Luas (הרכבת הקלה) במיקום הישן. באופן סאטירי קוראים תושבי דבלין לפסל: "The Tart With The Cart" לאמר "הזנזונת עם העגלה", וזאת ברמיזה למחשוף הנדיב של שמלתה שחושף חלק נכבד מחזה.