מסגד סלימייה (בטורקית: Selimiye Camii) הוא מסגד עות'מאני בעיר אדירנה שבצפון-מערב טורקיה. הוא תוכנן בידי האדריכל הנודע סינאן, לפי הזמנתו של הסולטאן סלים השני ונבנה בין השנים 1569–1575. סינאן ציין שהמסגד, שקוטר כיפתו היה גדול אף מזה של כיפת איה סופיה, הוא "יצירת המופת שלי" ("ustalık eserim"). לצד המסגד עצמו (1), פעלו במתחם שתי מדרסות - האחת שימשה ללימודים דתיים מתקדמים (Darül hadis - דרול הדיס; 2), והשנייה כקולג' ללימודי הקוראן (Darül Kurra - דרול קורה; 3); בית ספר יסודי (4); שוק מקורה (Arasta; 5); בית קברות (6), ספרייה (7), וכן שכן בו "בית המפקח על המועדים" (Muvakkithane; 8). בשנת 2011 הכריז ארגון אונסק"ו על המסגד והמכלול החברתי הצמוד לו כאתר מורשת עולמית.
המסגד הוקם ב"סריבייר” (Sarıbayır) המוכר גם כ"רחבת קאוואק" (Kavak Meydanı). במקום זה שכן ארמון הסולטאן שבנה באיזיט הראשון בזמן שאדירנה שימשה כבירת העות'מאנים. עם כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 והעברת הבירה אליה, הפך הארמון למחנה צבאי. הסולטאן סלים השני החליט להרוס את המבנה הישן ולהקים במקומו את המסגד, ולשם כך שכר את שירותיו של האדריכל הנודע סינאן שהיה כבן שמונים באותה עת. קיים תיעוד נרחב אודות תכנון המבנה ודרישותיו של סינאן בהתאם להוראות הסולטאן, ובין היתר, זהות המחצבות מהן הורה להביא לבנים ושיש, אנשי המלאכה שביקש לשכור, מקור המים למזרקה ואריחי איזניק שביקש לרכוש. סלים השני מת ב-1574, לפני שהמסגד הושלם, ויורשו מוראט השלישי שכר את שירותיו של סינאן שוב, לאחר שברק הכה במסגד ב-1584. רעידת אדמה שהתרחשה ב-1752 גרמה לנזק קל למרפסות אחד המינרטים, סדקה את כיפת המווקיטהאנה וניפצה זכוכיות. במהלך המאה ה-19 חודשו חלק מיצירות הקליגרפיה במבנה, הותקן גג למזרקה (שפורק לימים), ובהוראת הסולטאן אבדילמג'יט הראשון כוסו עיטורי הפנים של המבנה בטיח וקירותיו עוטרו מחדש, לעיתים בסגנון הבארוק ולעיתים אגב חיקוי המקור. ב-1874 פורקו חלקי עופרת מאחת הכיפות במבנה כדי לייצר מהם כדורי רובה, וכאשר אדירנה נכבשה בידי הרוסים בראשית 1878, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, פגע אחד הקצינים באריחים ובעיטורים בתא התפילה הקיסרי; נזק שנראה גם כיום. נזק נוסף נגרם למסגד בשנת 1913, כאשר הבולגרים שנסו מהעיר בסוף מלחמת הבלקן השנייה, נטלו עימם חלק מהשטיחים העתיקים ביותר שהיו במבנה. המבנה נפגע בשתי סערות קשות בשנים 1930 ו-1932. חרוטי הצריחים הוסרו ממקומם והושבו רק בשנות ה-50 של המאה ה-20. בהזדמנות זו הוסר הטיח שהונח בפקודת הסולטאן אבדילמג'יט, ובמהלך שנות ה-70 ושנות ה-80 של המאה ה-20 שוחזרו העיטורים המקוריים ופנים המסגד הושב למצבו המקורי. בשנים אלה עבר המבנה ניקוי ושיפוץ מקיף, סדקים שניבעו בכיפה המרכזית נאטמו, אבנים שחרגו ממקומן הוחלפו, מערכת אספקת המים ואגירתם חודשה, ומערכת החשמל הישנה הוחלפה בחדשה, תוך הקפדה על שימור מראה מנורת השמן הגדולה. עבודות השיפוץ נמשכות באופן סדיר גם בהווה.
מבני הסמךמדרסת "דרול הדיס" (Darül hadis) הפכה בשנת 1936 למוזיאון אתנוגרפי, וב-1971 הייתה למוזיאון לאמנות טורקית-מוסלמית. בשנת 1925, בהוראתו מוסטפא כמאל, הפכה מדרסת דרול קורה (Darül Kurra) למוזיאון העירוני של אדירנה. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כמשרד המנהלה לענייני דת בעיר ולאחר מכן כמעונות סטודנטים וכמחסן. בשנת 2000 נסגר המבנה, ועבר שיפוץ מקיף בשנת 2006, שהשיבו ככל הניתן למצבו המקורי. כיום משמש מבנה המדרסה כמוזיאון המסגד, ומוצגים בו מסמכים ספרי קוראן וחפצים שנמצאו במהלך השיפוצים.
יש הסוברים כי האדריכל דאוד אגא (Davud Ağa) תכנן והקים את השוק במתחם, לאחר שסינאן סיים את מלאכת הקמת המסגד והמדרסות. לפי גרסה אחרת דאוד אגא רק השלים את הקמת המבנה בו החל סינאן, אך ברי כי השוק הוזמן על ידי הסולטאן מוראט השלישי כדי לספק מקור הכנסה למתחם הדתי.
הוספת תגובה חדשה