הקמת המנזר החלה בשנת 1690 בידי הווייבוד קונסטנטין ברנקוביאנו, שליט וולאכי, אשר, יחד עם בני משפחתו, תרם רבות להקמת מנזרים וכנסיות ברחבי ולאכיה. להקמתו, בחר ברנקוביאנו במקום שקט ליד יובלו של נחל קטן, הזורם בין ההרים המיוערים. הקולות היחידים שהפריעו את השקט באזור היו קולות של ליליות, ברומנית "הוהורז" (Huhurez), ואלה העניקו לאתר את שמו. במקום שכן קודם לכן מקום פרישה לנזירים, שמועד הקמתו אינו ידוע.

הקתוליקון במנזר, המוקדש לקונסטנטינוס ולפלוויה יוליה הלנה, הושלם ביוני 1692 וציורי הקיר והאיקונות בחלל המבנה הושלמו ב-30 בספטמבר 1694. באותה תקופה הוקמו במתחם מבנים נוספים, ובהם מגורי הנסיך, קלויסטר בן שתי קומות שהורכב משתי שורות של תאים וכן מטבחים. הבולניצה (בית מרפא הנסמך למנזר) הוקמה בידי אשתו של הווייבוד, הגבירה מריה (Maria Doamna), בשנת 1696 בסמוך לקתוליקון, וכן נבנו לידו שתי סקיטות, האחת הוקדשה לשליחים (Schitul Sfinţii Apostoli) ב-1698, והאחרת לסטפנוס הקדוש (Schitul Sfântul Ştefan) ב-1703. הכניסה אל המתחם נקבעה בחומתו המערבית, אך זמן מה לאחר מכן הוקם במקום רפקטוריום, והכניסה אל המנזר הועתקה אל החומה הדרומית, ונקבעה מתחת למגדל הפעמונים.

המנזר ניזוק במלחמת אוסטריה-טורקיה בשנים 1716–1718 ובמלחמה העות'מאנית-רוסית בשנים 1792-1787, וכל המבנים ששכנו מחוץ למתחם מוקף החומה הושמדו.