הרר (באמהרית: ሐረር, באנגלית: Harar) היא עיר במזרח אתיופיה ובירת מדינת הררי. במשך מאות שנים הייתה הרר מרכז מסחרי עיקרי, שחיבר את דרכי המסחר של אתיופיה עם יתר ערי קרן אפריקה וחצי האי הערבי. הרר ג'וגול (העיר העתיקה) הוכרזה בשנת 2006 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. הרר נחשבת "העיר הרביעית בקדושתה לאסלאם" ובה 82 מסגדים ו-102 בתי תפילה אחרים, הכוללים גם קברים. הרר משמשת כבירת מדינת הררי - אחת מתשע המדינות האתניות של אתיופיה שהוקמו ב-1995. היא משתרעת על פני שטח של 311 קמ"ר, ואוכלוסייתה מונה כ-196,000 נפש.
מקורותיה המדויקים של העיר אינם ידועים ומספר אגדות העוברות מדור לדור עוסקות בנסיבות היווסדה. לפי אחת מהן הגיעו למקום 405 שייח'ים בשנת 1256 וייסדו את הרר. העיר הייתה כנראה קיימת כבר במאה ה-10, דבר המסתבר מכך ששלושת המסגדים העתיקים ביותר בעיר (אוו מנסור, גאראד מחמד אבוג וג'וגול) מתוארכים לתקופה זו. עם זאת, ייתכן כי העיר נוסדה אף קודם לכן, במאה ה-9 כשהאסלאם הגיע לאתיופיה. העיר בוצרה ורשת של תעלות ניקוז שהוקמה בה ניקזה את הנחלים הזורמים על הגבעות סביב העיר. בין 1277 ל-1285 קמה באזור ברית של חמש נסיכויות מוסלמיות, ומאז נשלט הסחר האזורי בידי המוסלמים, כשהעיר הפכה לנקודה חשובה לאורך דרכי המסחר בין רמת אתיופיה וים סוף והאוקיינוס ההודי. על מנת להקל את המסחר הבינלאומי בעבר, טבעה העיר את מטבעותיה והייתה למקום השני בחשיבותו בייצור מטבעות בקרן אפריקה (לאחר ממלכת אקסום). בשל מסגדיה והקברים הקדושים שבה, נחשבת הרר לרביעית בקדושתה למוסלמים אחרי מכה, מדינה וירושלים. לצד המסחר עסקו תושביה גם בחקלאות.
ב-1520 הועתקה בירת אדאל מדאקר להרר, דבר שהביא לשגשוגה של האחרונה. הבירה החדשה שימשה כנקודת המוצא של האימאם אחמד גראן בכיבושו את קרן אפריקה, ונשאה בתפקידה זה עד 1568. גם לאחר מכן שמרה העיר על מעמדה כצומת מסחרי ומרכז לימודים מוסלמי בקרן אפריקה.
החל במאה ה-17 הייתה הרר בהדרגה לעיר מדינה קטנה שנשלטה על ידי שושלת דאוודי מ-1647 ועד 1875, למעט כיבוש מצרי קצר מועד בשנים 1875–1885. במשך הכיבוש המצרי היו השערים הסגורים בפני נוסעים אירופאים פתוחים לרווחה, ותיירים אירופים ביקרו בעיר. האמיר האחרון של העיר, אבדולהי, שלט בה לאחר תום הכיבוש המצרי אך לאחר שנתיים נכבשה העיר על ידי הקיסר האתיופי לעתיד מנליק השני בקרב צ'לנקו ב-1887.
הרר הייתה לחלק מהאימפריה האתיופית המתרחבת, ועל אף שאיבדה את עצמאותה, נותרה מרכז מסחרי ראשי של האימפריה בתקופתו של מנליק השני. כיבושה של הרר נחשב כאחת מנקודת המפנה העיקריות בהצלחתו של מנליק השני כנגד יריביו, הן במישור הפנימי והן בזה הבינלאומי, והישג זה סלל בפניו את הדרך לכיבוש אוגדן. החוקר פול האנז התבטא בעניין זה באומרו:
"זה יהיה בלתי-אפשרי לכתוב על ההיסטוריה של אתיופיה המודרנית מבלי להזכיר את הרר"[1]
במהלך המאה ה-19 הגיעו לעיר סוחרים הודים אשר הביאו עימם סגנונות בנייה מארץ מולדתם, ותרמו להיווצרות של סגנון אדריכלות מקומי. מנגד נשלחו בעלי מקצוע מהרר לסייע בהקמתה של אדיס אבבה, בירתה הנוכחית של אתיופיה שקמה בסוף המאה ה-19, ובהם סוקרים, בנאים, מנהלי חשבונות, שומרי שלום ("ליאראדדה זאבאגן"), חייטים ועוד.
הרר איבדה מעט מחשיבותה הכלכלית עם פתיחת מסילת אדיס אבבה-ג'יבוטי. למרות התכנון הראשוני להעביר את המסילה דרך הרר, נמנע הדבר בשל מיקומה ההררי, ותואי הקו הועבר למישור שמצפון לעיר. כתוצאה מכך קמה ב-1902 העיר דירה דאווה כ-45 ק"מ צפונית-מערבית להרר, ובשל קרבתה להרר וכוחה הכלכלי העולה היא זכתה לכינוי "הרר החדשה".
לפני המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בשנים 1935–1936, ביקרו שני העיתונאים וו ופראגו בהרר, והתרשמו מחייה התרבותיים. אנריקו כארולי, החוקר האיטלקי ללימודים שמיים, הצטרף לכוחות הפולשים, והיה למושל מחוז הרר בין ה-5 במאי 1936 ל–11 ביוני 1940. ספריו על ההיסטוריה של העיר נחשבים עדיין למקור טוב בחקר תולדותיה וסביבתה. לאחר הפלישה וההקמה של מזרח אפריקה האיטלקית, התפשטה העיר שנקראה "הרר הגדולה". האיטלקים ניצלו שטח חקלאי בצפונה של העיר והקימו בו את המרכז המנהלי של מחוז הרר שנקרא בוטאגה.
לאחר שחרור אתיופיה בידי בעלות הברית ב-1942 במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה הרר לבירת מחוז הררג שהקיף וכלל גם את חבל אוגדן הבדלני ואת רובה של מזרח אתיופיה. תקופה זו הייתה תקופת שפל בהרר ובאתיופיה בכלל, והעיר סבלה מרעב וממלחמת האזרחים. שיפור מה חל עם סיום הדיקטטורה באתיופיה ב-1991, אך העיר שבה ונפגעה בעת מלחמת אתיופיה-אריתראה. בשנת 2006 הוכרה העיר העתיקה בהרר כאתר מורשת עולמית.
הוספת תגובה חדשה