הפארק הלאומי הוקם ב-16 בינואר 1935 בצו של משרד האדמות וההתיישבות (Ministerio de Tierras y Colonización) של ממשלת צ'ילה, וב-23 ביולי של אותה שנה הוא הוכרז כאתר היסטורי לאומי (Monumento Histórico Nacional). תושבי האי הוגבלו לאזור סביב האנגה רואה ויתרת השטח הושכרה לחוואי כבשים. ב-1964 החלה תנועה שדרשה יותר עצמאות לתושבי אי. ביוני 1966 הכריז משרד החקלאות של צ'ילה על הפארק הלאומי של אי הפסחא כאתר תיירות. ב-20 בדצמבר 1973 העביר משרד האדמות הצ'יליאני את הפארק לניהול של שירות היערות הלאומי. ב-1976 הכריז משרד החינוך הצ'יליאני (Ministerio de Educación Pública) על שמורה ימית הכוללת את האיונים מול ראנו קאו והשטח הימי סביבם. בהדרגה צומצמה רעיית הכבשים והיא הופסקה באמצע שנות ה-80. השטח הנוכחי של הפארק ושמו ("הפארק הלאומי רפה נוי") נקבעו בצו מ-20 במרץ 1955, וב-8 בדצמבר אותה שנה הוכרז הפארק אתר מורשת עולמית תרבותית.[1]