מאובנים

ממצאים פרהיסטוריים כוללים מאובנים מהמזוזואיקון מאזור דנאלי, ועקבות מאובנות של תריזינוזאורוסים והדרוזאוריים בתצורת קנטוול (Cantwell Formation), המתוארכת לפני 70 מיליון שנים, מעידים שהאזור היה פעם נקודת הגירה של דינוזאורים בין אסיה לאמריקה הצפונית בשלהי הקרטיקון. מחקרים של צמחים מאובנים מאותה תצורה מעידים שהאזור היה גשום, עם ביצות ואגמים ברחבי כל האזור. הטמפרטורות אז היו נוחות הרבה יותר, סביב 11°C.[1]

פרהיסטוריה

ההתיישבות האנושית באזור דנאלי משתרעת על פני יותר מ-11,000 שנים לפני זמננו, כאשר יש אתרים שזוהו מחוץ לגבולות הפארק המתוארכים ליותר מ-8,000 שנה לפני זמננו. עם זאת, בגבולות הפארק זוהו אתרים ארכאולוגיים מעטים יחסית, בשל גובהו הרם של האזור, בנוסף לתנאי חורף קשים ומשאבי מזון נדירים בהשוואה לגובה נמוך יותר באזור. האתר העתיק ביותר בגבולות הפארק הוא אתר נהר טקלניקה (Teklanika River), המתוארך ל-7130 לפנה"ס לערך. בתוך הפארק זוהו למעלה מ-84 אתרים ארכאולוגיים. האתרים מאופיינים בדרך כלל כמחנות ציד ולא כהתנחלויות, ומספקים הקשר תרבותי מועט. נוכחות של שבטים דוברי שפות אתבסקיות באזור מתוארכת לפני 1,500 עד 1,000 שנים על בסיס עדויות בלשניות וארכאולוגיות, אך החוקרים משערים כי אתבסקים שכנו באזור במשך אלפי שנים קודם לכן. הקבוצות העיקריות באזור הפארק ב-500 השנים האחרונות הן בני הקויוקון (Koyukon), טנאנה (Tanana) ודנאינה (Dena'ina).[2]

הקמת הפארק  איור במרכז המבקרים של הפארק המתאר את ההיסטוריה של הפארק

ב-1906 הגה תומך השימור צ'ארלס אלכסנדר שלדון (Charles Alexander Sheldon‏ 1867–1928) את הרעיון של שימור אזור דנאלי כפארק לאומי. הוא הציג את התוכנית לעמיתיו במועדון בון וקרוקט (Boone and Crockett Club), אחת מאגודות השימור הראשונות באמריקה הצפונית. הם החליטו שהאקלים הפוליטי באותה תקופה אינו נוח לפעולה בקונגרס, ושהסיכוי הטוב ביותר להצלחה תלוי בהסכמה ובתמיכה של תושבי אלסקה בעצמם. שלדון כתב: "הצעד הראשון היה להבטיח את ההסכמה ושיתוף הפעולה של הנציג של אלסקה בקונגרס".

באוקטובר 1915 העלה שלדון את הנושא בפני ד"ר נלסון מהסקר הביולוגי בוושינגטון והאנתרופולוג האמריקני ג'ורג' בירד גרינל (George Bird Grinnell), במטרה להציג הצעת חוק מתאימה בכנס הבא של הקונגרס. הנושא הועבר לאחר מכן לוועדת הציד של מועדון בון וקרוקט (Boone and Crockett Club, אחת מאגודות השימור הראשונות באמריקה הצפונית, שנוסדה על ידי תאודור רוזוולט), ולאחר דיון ארוך קיבל את התמיכה המלאה של הוועדה.

ב-3 בדצמבר 1915 הוצגה התוכנית לג'יימס ויקרשהם (James Wickersham), נציג אלסקה בקונגרס, שלאחר דיונים נתן את הסכמתו. התוכנית הוצגה לפני הוועד המנהל של מועדון בון וקרוקט וב-15 בדצמבר 1915 היא התקבלה פה אחד. המועדון אימץ את התוכנית והגיש אותה לסטיבן מאתר (Stephen Mather), תת-שר הפנים של ארצות הברית שאישר אותה מיד.

הצעת החוק הוגשה בקונגרס על ידי ויקרשהם ובסנאט על ידי קי פיטמן (Key Pittman), הסנאטור מנבדה. במהלך שנה שבאה אחר-כך נערכה שתדלנות רבה והצעת החוק אושרה ב-19 בפברואר 1917. ב-26 בפברואר 1917, 11 שנים מאז שהרעיון הועלה לראשונה, נחתם החוק על ידי נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, ובכך הוקם רשמית הפארק הלאומי הר מקינלי.[3]

חלק מהר דנאלי, למעט הפסגה, נכלל בגבולות הפארק. ביום ההודיה 1921 נפתח מלון פארק הר מקינלי.[4] ביולי 1923 עצר הנשיא וורן הרדינג במלון, במסגרת סיור לאורך מסילת הברזל של אלסקה, שבמהלכה נעץ את יתד הזהב שסימל את סיום הקמת המסילה בננאנה.

המלון היה הדבר הראשון שראו מבקרים שירדו מהרכבת. הבניין בעל הגג השטוח היה בנוי מגזעי עצים ובו שתי קומות, לחדרים היו מרפסות פתוחות, חלונות זכוכית ותאורת חשמל. בפנים היו שני תריסר חדרי אורחים, חנות, דלפק אוכל, מטבח ומחסן. בשנות השלושים היו דיווחים על כינים, מצעים מלוכלכים, חדרים פרוצים לרוח ואוכל מינימלי, מה שהוביל לסגירתו של המלון בסופו של דבר.

ב-1947 הורחבו גבולות הפארק וכללו את אזור המלון ואת מסילת הברזל. המלון היה נטוש במשך שנים רבות וב-1950 נשרף כליל.

לא היה כביש שהוביל אל הכניסה לפארק עד 1957. לאחר שנסלל הכביש בין אנקורג' לפיירבנקס שעבר דרך הכניסה לפארק גדל מספר המבקרים במהירות. ב-1956 היו בפארק 5,000 מבקרים וב-1958 ביקרו בו 25,000 תיירים.

הפארק הוגדר שמורה ביוספרית בינלאומית ב-1976. ב-1 בדצמבר 1978 הכריז הנשיא ג'ימי קרטר על מונומנט לאומי נפרד "המונומנט הלאומי דנאלי" (Denali National Monument).

המחלוקת על השם  הפארק הלאומי דנאלי

שם הפארק המקורי "הפארק הלאומי הר מקינלי" ספג ביקורת של התושבים המקומיים מיום הקמתו. המילה דנאלי פירושה "הגבוה" בשפה האתבסקית ומתייחסת להר עצמו. את שמו הקודם של ההר "הר מקינלי" " קבע מחפש זהב בשם ויליאם דיקי (William A. Dickey) ב-1897 על שם הנשיא שזה עתה נבחר ויליאם מקינלי. למקינלי עצמו לא היה כל קשר לאזור או להר. ממשלת ארצות הברית אימצה רשמית את השם הר מקינלי לאחר שהנשיא וילסון חתם על הצעת החוק שהקימה את הפארק הלאומי הר מקינלי ב-1917. ב-1980 צורף המונומנט הלאומי דנאלי לפארק הלאומי הר מקינלי ובחוק שימור האדמות של אלסקה (Alaska National Interest Lands Conservation Act) נקבע שהיחידה המשולבת תיקרא הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי. עם זאת, הגוף הקובע רשמית שמות גאוגרפיים בארצות הברית, המועצה האמריקנית לשמות גאוגרפיים (U.S. Board on Geographic Names), הפועלת במסגרת מחלקת הפנים של ארצות הברית לא הכירה בשינוי ושם ההר נשאר רשמית הר מקינלי. מצב עניינים זה נמשך עד 30 באוגוסט 2015, אז הורה הנישא ברק אובמה לשרת הפנים סאלי ג'וול לשנות את שם ההר לדנאלי, תוך שימוש בסמכות חוקית לפעול על פי בקשות כאשר המועצה לשמות גאוגרפיים אינה מגיבה לבקשות כאלו במסגרת זמן סביר.[5]

 העתק של האוטובוס שבו חי מקנדלס עד מותו בפארקשנות ה-90 של המאה ה-20

באפריל 1992 נדד ההרפתקן האמריקאי כריסטופר מקנדלס באזורי הטבע של אלסקה והשתקע באוטובוס נטוש בפארק מחוץ לשביל סטמפיד (Stampede Trail) ליד אגם ונטיטיקה (Lake Wentitika). הוא נשא מעט אוכל וציוד הישרדות בסיסי, בתקווה שיגשים את חלומו לחיות חיים פשוטים והרמוניים בטבע בבדידות. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, נמצאו שרידי הגופה של מקנדלס כאשר הוא שוקל 30 ק"ג בלבד. סיבת המוות היא ככל הנראה כתוצאה ישירה של רעב.

סיפורו קיבל פרסום נרחב במאמרים, ספרים וסרטים. האוטובוס שבו נתגלתה גופתו מושך תיירים מהעולם, ורבים מהם משאירים מנחות לזכרו של מקנדלס.[6] לאחר שאירעו שני מקרי מוות של תיירים שרצו להגיע לאוטובוס, ולאחר שהיה צורך כמה פעמים לחלץ תיירים שנתקעו בדרך אליו החליט הממשל המקומי להעתיק את האוטובוס למקום סודי באמצעות מסוק של צבא ארצות הברית.[7]

המאה ה-21

במסגרת התוכנית "הקוורטרים של אמריקה היפה" (America the Beautiful Quarters) שהחלה ב-2010[8] החלה מטבעת ארצות הברית להפיץ ב-5 בנובמבר 2012 את הקוורטר ה-15 בסדרה, המנציח את הפארק הלאומי דנאלי. על צד הערך של המטבע חקוק כבש דאל על רקע הר דנאלי.[9]

בספטמבר 2013 חתם הנשיא ברק אובמה על הצעת החוק לשיפור הפארק הלאומי דנאלי (Denali National Park Improvement Act). להצעת החוק שהוצעה על ידי הסנאטורית ליסה מרקאוסקי היו תומכים רבים.[10] החוק מאפשר למחלקת הפנים של ארצות הברית לנפק רישיונות למיזמים הידרואלקטריים קטנים (microhydroelectric) באזור הרי קנטישנה של הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי, להחליף שטחי קרקע עם חברה הקרויה דויון טוריזם (.Doyon Tourism, Inc), לאפשר לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית לנפק רישיונות להניח צינורות של גז טבעי בפארק, ולקרוא לתחנת שומרי הפארק על שמו של וולטר הרפר (Walter Harper), האדם הראשון שטיפס על הר דנאלי.[11]