החוף האמאלפיטאני (באיטלקית: Costiera amalfitana) הוא רצועת חוף הררית בחלקה הצפון-מערבי של נפת סלרנו בקמפאניה שבאיטליה, המשתרעת בין העיירה פוזיטנו במערב ועד לעיירה וייטרי סול מארה שליד העיר סלרנו במזרח. רצועת החוף קיבלה את שמה מהעיירה אמאלפי השוכנת במרכזה. רצועת החוף נחשבת לאתר תיירות ונופש חשוב, ידוע ויוקרתי. העיירות אמאלפי, פוזיטנו והאי קאפרי מהווים יעדים נחשקים ופופולריים באיזור. החוף האמאלפיטאני ידוע במראות הציוריים שלו, בטופוגרפיה ההררית שלו, המתאפיינת בצוקים המגיעים עד קו החוף. ובדרך אמאלפי אשר אורכה כ-50 ק"מ ונחשבת לאחת הדרכים המרהיבות בעולם. ארגון אונסק"ו הכריז עליו בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית.
החוף כולל את היישובים אמאלפי (Amalfi), אטראני (Atrani), צ'טארה (Cetara), קונקה דיי מריני (Conca dei Marini), פורורה (Furore), מיורי (Maiori), מינורי (Minori), פוזיטנו (Positano), פריאנו (Praiano), רוולו (Ravello), סקאלה (Scala), טרמונטי (Tramonti) ווייטרי סול מארה (Vietri sul Mare).
אמאלפיממצאים מהתקופה הפלאוליתית ומהתקופה המזוליתית נמצאו במערת לה פורטה (La Porta) שליד פוזיטאנו, ושרידי הווילות הרומיות שנמצאו לאורך החוף מעידות על יישוב המקום בתקופת הרומית, אולם רק בימי הביניים המוקדמים החל האזור להיות מיושב באופן ממשי. אמאלפי נוסדה במאה ה-4 ונזכרה לראשונה בכתובים בשנת 596 כעיר מבוצרת וכמקום מושבו של בישוף. העיר עמדה בפני התקפות הלומברדים עד שנת 838 עת נכבשה על ידם ונבזזה.
אולם זמן מה לאחר מכן הכריזה אמאלפי על עצמאותה והייתה לרפובליקה שבראשה עומד דוכס (Doge). הרפובליקה שהשתרעה לאורך כל החוף האמאלפיטאני הייתה לכוח ימי מסחרי חשוב עד סופה של המאה ה-11, ונהנתה ממונופולין על הסחר בים הטירני. אמאלפי תרמה להתפתחות המשפט הימי והניווט, ובין היתר הומצא בה המצפן הימי. היא עמדה בקשרי מסחר הדוקים עם האימפריה הביזנטית, והושפעה מסגנונות בנייה האופייניים ללבנט ולסיציליה הערבית. הרפובליקה החלה שוקעת כאשר מעמדן של ונציה, ג'נובה ופיזה האפיל על שלה, והיא נכבשה בידי ספרד.
הוספת תגובה חדשה