א-דרעיה נוסדה בשנת 1446. במאה ה-15 היו יישובים רבים בנג'ד ושימוש אינטנסיבי יותר בנווה המדבר. אבן דיר, ראש האד-דיר, שבט בני חניפה מהג'יר, רצה לנצל טוב יותר את הוואדי ובשנת 1446 הזמין את קרוביו, שבט מוראדה מאזור אל-קטיף שבמפרץ הפרסי, להתיישב כאן. הם ייסדו את ההתנחלויות מולאיביד וע'סיבה בגדה המזרחית של הוואדי וקראו לאתר החדש א-דרעיה, שכלל גם את כל היישובים שהיו ממוקמים על כארבעת הקילומטרים של הוואדי שהיה בין שני האתרים.

ע'סיבה הייתה הבירה הראשונה של "נווה המדבר של הוואדי" של מוראדה בוואדי חניפה. עם זאת, הנג'ד הדרומי נשלט מאוחר יותר בתחילה מאל-אויינה (בצפון הוואדי ממערב לאל-ג'וביילה). בסוף שנות ה-80, הפך מוקרין בין מרשאן את א-טוריף לבירת א-דרעיה בגדה המערבית של הוואדי. משנת 1725 שלטה א-דרעיה בדרום נג'ד תחת מוחמד אבן סעוד (1735–1765), מייסד המדינה הסעודית הראשונה.

על הגדה המזרחית של הוואדי, מול א-טוריף, נמצאת בוג'אירי, שם התגוררה משפחתו של השייח' מוחמד אבן עבד אל-והאב (1703-1792) לאחר שגורשו מאל-עוינה. לאחר 1745, הוא הפך חשוב יותר מהשיח' מוחמד אבן סעוד, שהתגורר בא-טוריף. אבן סעוד הצטרף לתנועה הרפורמציה הווהאבית וכרת ברית עם האימאם מוחמד אבן עבד אל-והאב ב-1744. בית סעוד השתלט על רוב חצי האי ערב, התקדם לחג'אז, וכבש את מכה ב-1806.

בא-טוריף השלים האימאם סעוד הראשון בין עבד אל-עזיז (אנ') (אימאם 1803–1814) את ארמונות סלווה. הבנאי המפורסם ביותר של אז בא-דרעיה היה אבן חזם.

הסולטן העות'מאני מהמוט השני רצה להגביל את הכוח החדש בחצי האי ערב. במהלך המלחמה הווהאבית-עות'מאנית, הוא שלח את המושל המצרי שלו, מוחמד עלי, למערכה נגד הסעודים בנג'ד.

נווה המדבר הותקף על ידי אבראהים פאשא, בנו של מוחמד עלי פאשה, בשנת 1818 ונפל לאחר שישה חודשי מצור בספטמבר באמצעות פרצה בצפון, לאחר התקפות קודמות לא מוצלחות על א-טוריף מדרום דרך ואדי שעיב צפאר. החברים החשובים ביותר של החמולה הסעודית נכלאו ובמקרים מסוימים נחטפו או הוצאו להורג.

בשנה שלאחר מכן, נהרסה א-דרעיה כליל והנפות א-טוריף וע'סיבה נותרו נטושים עד היום (היו ניסיונות התיישבות בא-טוריף בשנות ה-60 ועד שנות ה-90 שוחזרו הארמון הקדום של סעד וקאסר נאסר).

העיירה החדשה א-דרעיה נמצאת כשני קילומטרים מזרחית לוואדי חניפה. הבניינים ברובם בני שתי קומות.