מקדש קשווה

העיירה סומנאתפורה נוסדה במאה ה-13 על ידי מצביא בשם סומנאתה (סומיה דנדנאיאקה בכמה כתובות). הוא פעל עבור נרסימהה השלישי, קיסר אימפריית הויסלה (אנ').[1] סומנאתה יצר אגראהרם (אנ'),[א] חלקת קרקע המוענקת לברהמינים ומשאבים מוקדשים לבנייה ולתחזוקה של מקדשים בה.[1] העיירה (פּוּרָה) נודעה על שם הפטרון, בשם סומנאתה-פורה. המיקום נקרא גם על ידי איות חלופי, כגון סומנאתפור.[2]

באמצע היישוב החדש, בנה סומנאתה את מקדש קשווה וקידש אותו בשנת 1258 לספירה.[3][ב] זה היה מקדש ממסורת הווישנויזם. בנוסף למקדש זה, קידש סומנאתה את מסורת השיוויזם הקשורה במקדש פנצ'לינגה (מילולית, "מקדש חמש הלינגאם") בפינה המזרחית-צפון-מזרחית של מענק הקרקע. הוא גם בנה חומת מבצר מסביב לשטח, אך אלה כיום הם הריסות.[3][1] על פי הכתובות והעדויות הטקסטואליות, סומנאתה בנה בנוסף את מקדשי פוראהרה, נרסימהשוורה, מוראהרה, לקשמינרסימהה ויוגאנראיאנה בסגנון הויסלה באזור, אך כל המקדשים הללו מלבד לקשמינרסימהה נעלמו, לאחר שמלחמות בין הממלכות ההינדיות והסולטאנים המוסלמיים הרסו את אזור. גם מקדש לקשמינרסימהה הרוס. משאר המקדשים שנעלמו, תמונת קודש הקודשים של מקדש יוגאנראיאנה ידועה רק מיצירות אמנות ששרדו, אבל גם הם במצב פגום.[3][4]

גם מקדש קשווה ניזוק קשות, על פי כתובות מהמאה ה-15. הוא תוקן במאה ה-16 עם תמיכה כספית ומענקים על ידי קיסרי אימפריית ויג'איאנגר.[3] על התיקונים מעידים הצבע השונה של האבנים ואיכות העבודה בבמה ובחלקים מהמגדל והבמה הצפוניים של המקדש הראשי. המקדש המתוקן ניזוק במאה ה-19, ולאחר מכן תוקן שוב בתחילת המאה ה-20 על ידי ממשלת מייסור בעידן הקולוניאלי.[3]

חלק מאבן עם כתובת בקאנדה בכניסה למקדש קשווה.

מקדש קשווה הוא אחד מכ-1,500 מקדשים הינדים וג'יינים שנבנו על ידי קיסרי אימפריית הויסלה (אנ') בחלקים שונים של ממלכתם. מקדשי הויסלה האחרים שנחקרו היטב כוללים את אלה בבלור (אנ') ובהלבידו (אנ').[5]

המקדש נהרס במהלך התקפות מוסלמיות בממלכות הויסלה. המתקפה הראשונה הייתה על ידי מאליק קפור, המצביא של עלאא א-דין אל-ח'לג'י ב-1311 וב-1326 הרס מוחמד אבן טוגלאק את המבנים שנותרו.[6] חלקים מסוימים של המקדשים שוחזרו על ידי קיסרי אימפריית ויג'איאנגר ומאוחר יותר על ידי מלכים משושלת ואדיאר (אנ') של מייסור.[7]

כתובות

כמה מהתאריכים והנסיבות ההיסטוריים המשמעותיים סביב מקדש קשווה כתובים על שמונה לוחות אבן בחלקים שונים של דרום הודו.[3] ארבע מהכתובות נמצאות על לוחות אבן סבון בפתח המקדש. שתי כתובות נמצאות בתקרות הבמה המקיפה את המקדש, האחת ליד הפינה הדרום-מזרחית והשנייה בפינה הצפונית-מערבית. כתובת נוספת נמצאת ליד מקדש האריהראשוורה (אנ') על גדות הנהר טונגאבהדרה (אנ'). הכתובת השמינית נמצאת במקדש שיווה בשולי מענק הקרקע המקורי, מקדש פנצ'לינגה.[3] רוב הכתובות הללו מאשרות שהמקדש פעל בערך באמצע המאה ה-13. שתי כתובות, אחת מתוארכת לשנת 1497 לספירה ואחרת לשנת 1550 לספירה מתארות את הנזק והתיקונים שנעשו במקדש זה.[3]

במקדש יש כתובות קטנות רבות שהן או הלוגו של גילדות הבונים או שמו של האומן שגילף את הגוש, העמוד או יצירות האמנות.[3]

^ 1 2 3 HS Usharani (2012), Somanathapura temples and their oil requirements in epigraphs, Proceedings of the Indian History Congress, Vol. 73 (2012), pp. 486-489 ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Michell1977p146 ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Krishna ^ Gerard Foekema (1996). A Complete Guide to Hoysaḷa Temples. Abhinav. pp. 16–17. ISBN 978-81-7017-345-8. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Nomination ^ B. L. Rice (2001). Gazetteer of Mysore. Asian Educational Services. pp. 353–354. ISBN 978-81-206-0977-8. ^ "Chennakesava Temple Somanathapura - A Handy Photo Guide | Travel Hippies".

שגיאת ציטוט: נראה כי בדף קיימות תבניות "ביאור" אך לא תבנית "ביאורים" להצגתן.