מגורים של ילידים

מעט מאוד ידוע על היישוב האנושי המוקדם באזור ברייס קניון. סקרים ארכאולוגיים של הפארק הלאומי ברייס קניון ורמת פאונסאגנט הראו כי אנשים היו באזור לפחות 10,000 שנים. חפצים של קולעי הסלים בני כמה אלפי שנים נמצאו מדרום לפארק. ממצאים אחרים מתקופת האנסאזי ותרבות פרימונט (עד אמצע המאה ה-12) נמצאו גם הם.

האינדיאנים בני שבט הפאיוט הדרומיים היגרו לעמקים ולרמות הסובבות את האזור בערך באותו הזמן שתרבויות אחרות עזבו. אינדיאנים אלו צדו וליקטו את מרבית מזונם, אבל השלימו את תזונתם במעט מוצרים שגידלו. הפאיוט באזור פיתחו מיתולוגיה על בסיס ההודוס שבברייס קניון. הם האמינו שההודוס הם אנשי האגדה שאיש התחבולה בדמות זאב הערבות הפך לאבן. לפחות אחד מזקני הפאיוט סיפר שבתרבות שלו קרויים ההודוס "אנקה-קו-ואס-א-ויץ" שפירושו "פנים צבועים באדום".[1]

חוקרי ארצות והתיישבות  אבנעזר ברייס ומשפחתו התגוררו בבקתה זו מתחת לאמפיתיאטרון ברייס (סביב 1881)

ראשוני האמריקנים ממוצא אירופי החלו לחקור את האזור המרוחק שהגישה אליו הייתה קשה רק בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. סיירים מורמונים ביקרו באזור בשנות ה-50 של המאה ה-19 לאמוד את הפוטנציאל שלו לפיתוח חקלאי, ולשימוש כמרעה ולהתיישבות.[2]

את המשלחת המחקר המדעית הרצינית הראשונה לאזור הוביל מייג'ור ג'ון וסלי פאוול מצבא ארצות הברית ב-1872. פאוול, יחד עם צוות של משרטטי מפות וגאולוגים, סקר את אזור הנהרות סווייר ווירג'ין כחלק מסקר גדול יותר של רמת קולורדו. שרטטי המפות שלו שימרו רבים משמות המקומות בפאיוט.

קבוצה קטנה של חלוצים מורמוניים הגיעו אחר-כך וניסתה להתיישב מזרחית לברייס קניון לאורך הנהר פאריה. ב-1873 החלה חברת הבקר קאנרה (Kanarra Cattle Company) להשתמש באזור למרעה של בקר.

הכנסייה המורמונית שלחה את המהגר הסקוטי אבנעזר ברייס ואשתו מרי ליישב אדמה בעמק פאריה משום המחשבה שכישורי הנגרות שלו יהיו מועילים באזור. משפחת ברייס בחרה לגור מתחת לאמפיתיאטרון ברייס, האוסף העיקרי של הודוס בפארק. ברייס רעה את הבקר שלו בתוך מה שכיום הוא גבולות הפארק, וחשב כי האמפיתיאטראות הם "חתיכת מקום לאבד בו פרות". הוא גם סלל דרך לרמה במטרה לכרות עצי הסקה ועצים לבניין, וחפר תעלת מים להשקות את יבוליו ואת בעלי החיים שלו. מתיישבים אחרים החלו לכנות מקום יוצא דופן זה "הקניון של ברייס" (Bryce's canyon) שהפך אחר-כך רשמית ל"ברייס קניון".

שילוב בין בצורת, רעיית יתר ושיטפונות אילצו את הפאיוט שנשארו לעקור מהאזור וגרמו למתיישבים לנסות את לבנות תעלת הטיה מאגן הניקוז של נהר סווייר. כשניסיון זה נכשל, רוב המתנחלים, כולל משפחת ברייס, עזבו את האזור. ברייס העביר את משפחתו לאריזונה ב-1880. המתיישבים שנשארו כרו תעלה באורך 16 קילומטרים מהיובל המזרחי של הנהר סווייר לעמק טרופיק (Tropic Valley).[2]

הקמת הפארק  אכסניית ברייס קניון (Bryce Canyon Lodge) נבנתה בין 1924 ל-1925 מחומרים מקומיים

תיאורים על אתרי נוף אלו התפרסמו בציבור במאמרים בכתבי עת שיצאו לאור ביוזמת חברות הרכבות יוניון פסיפיק וסנטה פה ב-1916. אנשים כדוגמת המפקח על היערות ג'. וו. המפרי (J. W. Humphrey) פרסמו את נפלאות הנוף של האמפיתיאטראות של ברייס קניון, וב-1918 עוררו מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת המחולקים בכל ארצות הברית עניין ציבורי. עם זאת, מספר המבקרים נותר נמוך בשל הגישה הגרועה לאזור המרוחק והמחסור במקומות לינה.

רובי סיירט (Ruby Syrett), הרולד באומן (Harold Bowman) ומאוחר יותר האחים פרי (Perry) בנו אכסניות צנועות, והציעו שירותי טיולים באזור. סיירט שימש אחר-כך כמנהל הדואר של ברייס קניון. מספר המבקרים הלך וגדל בהתמדה, ובתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 החלה חברת הרכבות יוניון פסיפיק להתעניין בהרחבת שירות הרכבת לדרום-מערב יוטה במטרה להכיל יותר תיירים.

במקביל החלו חסידי השימור להיבהל מהנזק שגרמו רעיית היתר, כריתת העצים והביקורים ללא פיקוח על המאפיינים השבריריים של ברייס קניון. עד מהרה קמה תנועה להגנה על האזור, ומנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית סטיבן מאתר (Stephen Mather) הגיב בהצעה להפוך את ברייס קניון לפארק מדינתי. לעומת זאת, מושל יוטה ובית המחוקקים של מדינת יוטה, פעלו ליזום הגנה פדרלית על האזור. מאתר ויתר ושלח את המלצתו לנשיא וורן הרדינג, שב-8 ביוני 1923 הכריז על ברייס קניון מונומנט לאומי.

באותה שנה נסלל כביש על הרמה במטרה לאפשר גישה קלה לנקודות התצפית על האמפיתיאטראות. מ-1924 עד 1925 נבנתה אכסניית ברייס קניון (Bryce Canyon Lodge) מאבן וגזעי עצים מקומיים.[3]

 מרכז המבקרים בחורף

חברים בקונגרס של ארצות הברית החלו לפעול ב-1924 לשדרג את מעמד ההגנה על ברייס קניון ממונומנט לאומי לפארק לאומי במטרה להקים פארק לאומי ביוטה. תהליך שהובילה חברת הפארקים של יוטה להעברת בעלות על קרקעות פרטיות ובבעלות מדינת יוטה בשטח המונומנט לבעלות הממשל הפדרלי החל ב-1923. חלקת הקרקע האחרונה בגבולות של הפארק המוצע נמכרה לממשל הפדרלי ארבע שנים מאוחר יותר, וב-24 בפברואר 1928 הוקם הפארק הלאומי ברייס קניון.[4]

ב-1931 סיפח הנשיא הרברט הובר את השטח הגובל בפארק מדרום, וב-1942 צורפו עוד 2,570 דונם. התוספת האחרונה הביאו את הפארק לגודל השטח הנוכחי של 145 קילומטרים רבועים. שביל שפת הקניון, כביש נופי שבשימוש גם כיום, הושלם ב-1934 על ידי חיל השימור האזרחי. הניהול של פארק התבצע מהפארק הלאומי ציון הסמוך עד 1956, אז החל לעבוד המפקח הראשון של ברייס קניון.

ב-1961 הוקמה אגודת לתולדות הטבע של ברייס קניון (Bryce Canyon Natural History Association). היא מנהלת את חנות הספרים בתוך מרכז המבקרים של הפארק והיא ארגון ללא כוונת רווח שנוסד כדי לסייע לפעילויות הפרשניות, החינוכיות והמדעיות של שירות הפארקים הלאומיים בפארק הלאומי ברייס קניון. חלק מהרווחים מכל מכירות הספרים נתרמים ליחידות של שירות הפארקים. מאז שהוקם הארגון הוא תרם כשישה מיליון דולרים.[5]

בתגובה על הגידול במספר המבקרים וגודש התנועה, יישם שירות הפארקים הלאומיים מערכת הסעות בחינם, בקיץ בלבד, ביוני 2000. בשנת 2004 החל תהליך השיקום על מערכת הכבישים המזדקנת והבלתי מספקת בפארק.