Context of מדגסקר

רפובליקת מדגסקר (במלגשית: Repoblikan'i Madagasikara, בצרפתית: République de Madagascar), בשמה הקודם הרפובליקה המלגשית, היא מדינת איים השוכנת באוקיינוס ההודי, מול מוזמביק שבדרום מזרח אפריקה. המדינה כוללת את האי מדגסקר, שהוא האי הרביעי בגודלו בעולם, וכן מספר רב של איים פריפריים קטנים יותר.

על פי תאוריית טקטוניקת הלוחות, האי מדגסקר היה שייך ליבשת גונדוונה, שנפרדה מהודו לפני כ-88 מיליון שנה, מה שגרם לצמחים ולבעלי החיים המקומיים להתפתח בבידוד. כתוצאה מכך, מדגסקר היא בעלת מגוון ביולוגי עשיר ביותר; מעל 90% מחיות הבר במדגסקר לא נמצאות בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. המערכות האקולוגיות המגוונות של האי וחיות הבר הייחודיות מאוימות על ידי חדירתה של האוכלוסייה האנושית הגדלה במהירות וכן על ידי איומים סביבתיים אחרים.

הראיות הארכאולוגיות הראשונות על התיישבות של בני אדם על מדגסקר היא בערך לשנת 2000 לפני הספירה. ההתיישבות האנושית של מדגסקר התרחשה בין 350 לפנה"ס עד 550 לספירה על ידי עמים אוסטרונזים שהגיעו על סירת קנים מבורניאו.

מדגסקר שייכת לקבוצת המדינ...הצג את ההמשך

רפובליקת מדגסקר (במלגשית: Repoblikan'i Madagasikara, בצרפתית: République de Madagascar), בשמה הקודם הרפובליקה המלגשית, היא מדינת איים השוכנת באוקיינוס ההודי, מול מוזמביק שבדרום מזרח אפריקה. המדינה כוללת את האי מדגסקר, שהוא האי הרביעי בגודלו בעולם, וכן מספר רב של איים פריפריים קטנים יותר.

על פי תאוריית טקטוניקת הלוחות, האי מדגסקר היה שייך ליבשת גונדוונה, שנפרדה מהודו לפני כ-88 מיליון שנה, מה שגרם לצמחים ולבעלי החיים המקומיים להתפתח בבידוד. כתוצאה מכך, מדגסקר היא בעלת מגוון ביולוגי עשיר ביותר; מעל 90% מחיות הבר במדגסקר לא נמצאות בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. המערכות האקולוגיות המגוונות של האי וחיות הבר הייחודיות מאוימות על ידי חדירתה של האוכלוסייה האנושית הגדלה במהירות וכן על ידי איומים סביבתיים אחרים.

הראיות הארכאולוגיות הראשונות על התיישבות של בני אדם על מדגסקר היא בערך לשנת 2000 לפני הספירה. ההתיישבות האנושית של מדגסקר התרחשה בין 350 לפנה"ס עד 550 לספירה על ידי עמים אוסטרונזים שהגיעו על סירת קנים מבורניאו.

מדגסקר שייכת לקבוצת המדינות הפחות מפותחות, על פי האו"ם. מלגשית וצרפתית הן השפות הרשמיות של המדינה. רוב האוכלוסייה שומרת על אמונות מסורתיות של הנצרות. הכלכלה מתבססת על תיירות אקולוגית וחקלאות, בשילוב עם השקעות גבוהות יותר בחינוך ובריאות, הם מרכיבים מרכזיים של אסטרטגיית הפיתוח של מדגסקר. השקעות אלה הניבו צמיחה כלכלית משמעותית, אך ההטבות לא היו מפוזרות באופן שווה בכל שכבות האוכלוסייה, מה שגרם למתחים של הגדלת עלות החיים מאידך ועל ירידה ברמת החיים בקרב העניים ובכמה חלקים ממעמד הביניים. נכון לשנת 2017, נחלשה הכלכלה עקב המשבר הפוליטי שהתקיים בין השנים 2009–2013, ואיכות החיים נותרה נמוכה עבור רוב האוכלוסייה.

More about מדגסקר

Basic information
  • Currency אריארי
  • Calling code +261
  • Internet domain .mg
  • Mains voltage 220V/50Hz
  • Democracy index 5.7
Population, Area & Driving side
  • Population 25570895
  • Area 587295
  • Driving side right
היסטוריה
  • מתיישבים ראשונים

    המתיישבים הראשונים הגיעו למדגסקר במאה ה-4 לספירה מדרום-מזרח אסיה, בעיקר מאינדונזיה, כנראה דרך מזרח אפריקה. עם הזמן נדדו חלק מהמתיישבים לפנים האי כדי להתרחק מהסופות הטרופיות הפוקדות את החופים. מדגסקר מוזכרת לראשונה בהיסטוריה הכתובה במאה ה-7, כאשר הערבים הקימו נמלי סחר לאורך החוף הצפון-מערבי של האי.

    תקופת הקולוניאליזם

    האירופאי שלזכותו נרשם "גילוי" מדגסקר (1500) הוא הקברניט הפורטוגלי דיוגו דיאש, שראה את האי מספינתו לאחר שזו התפצלה מהצי של פדרו אלוורש קברל שהיה בדרכו להודו (אותו צי מלחמתי גילה קודם לכן את ברזיל). בסוף המאה ה-17 הקימו הצרפתים נמלי סחר לאורך החוף המזרחי. בין השנים 1774 ל-1824 שימש האי כבסיס לשודדי ים. בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 הצליחו בני המֶרינה בעיקר בתקופת המלך רדמה ה-1 ובסיוע יועצים בריטים לבסס את שלטונם בחלק ניכר של האי, ובכלל זה בחוף. ב-1817 נחתם הסכם בין שליט המרינה לבין המושל הבריטי של מאוריציוס. ההסכם ביטל את סחר העבדים, שהיווה חלק משמעותי מהכלכלה המדגסקרית ובתמורה הבטיחו הבריטים למדגסקר סיוע צבאי וכספי.

    בשנת 1884 הסכימו הבריטים להפיכתה של מדגסקר למדינת חסות צרפתית[1], כחלק מתוכנית כוללת לחלוקה מחדש של האזור בין המעצמות האירופיות, שבמסגרתה זנזיבר (במאה ה-21, חלק מטנזניה) הועברה לידי הבריטים. בהתאם לכך דרשה צרפת ממלכת מדגסקר להיכנע תחת שלטון צרפת. בתחילה ניסתה מלכת מדגסקר לסרב[2], אולם לבסוף הסכימה לברית עם צרפת על פיה נמצאת האי תחת חסות צרפת[3]. בשנת 1894 התמרדו תושבי מדגסקר נגד השלטון הצרפתי, בתקווה שאנגליה תבוא לעזרתם[4] או שמסיבה אחרת הצרפתים לא יטרחו לדכא את המרד[5]. אולם הצרפתים יצאו לקרב וביולי 1895 השיגו ניצחון גדול על המורדים[6]. ב-1895–1896 הצרפתים כבשו את האי סופית והדיחו את מלכת המרינה האחרונה, רנוואלונה השלישית (אנ'), מכיסאה והקימו את קולוניית מדגסקר.

    בתקופת השואה העלו הנאצים את תוכנית מדגסקר, שלא התממשה, לגירוש יהודי אירופה לאי[7].

    חיילים מלגשיים השתתפו במלחמת העולם השנייה בקרבות בצרפת, מרוקו וסוריה. כאשר צרפת נכנעה לפני גרמניה הנאצית, מדגסקר נשלטה בידי מושל שנותר נאמן לממשלת וישי. בפברואר 1942, בעקבות נפילת סינגפור בקרב סינגפור, עלה חשש בקרב בעלות הברית שמושל מדגסקר יאפשר ליפנים לפעול מהאי[8]. בעקבות זאת דרשה ארצות הברית מממשלת וישי התחייבות בכתב שיגנו על האי מפני כל ניסיון פלישה[9] וממשלת וישי נענתה לדרישה[10]. אולם באפריל 1942 הורעו היחסים בין ממשלת וישי ובנות הברית, לאחר שאוניות צרפתיות הועברו ליפנים. מושל מדגסקר הדיח את נאמני דה גול ממשרות בכירות באי, הגם שנטען שרוב התושבים היו מנאמני דה גול[11].

    ...הצג את ההמשך
    מתיישבים ראשונים

    המתיישבים הראשונים הגיעו למדגסקר במאה ה-4 לספירה מדרום-מזרח אסיה, בעיקר מאינדונזיה, כנראה דרך מזרח אפריקה. עם הזמן נדדו חלק מהמתיישבים לפנים האי כדי להתרחק מהסופות הטרופיות הפוקדות את החופים. מדגסקר מוזכרת לראשונה בהיסטוריה הכתובה במאה ה-7, כאשר הערבים הקימו נמלי סחר לאורך החוף הצפון-מערבי של האי.

    תקופת הקולוניאליזם

    האירופאי שלזכותו נרשם "גילוי" מדגסקר (1500) הוא הקברניט הפורטוגלי דיוגו דיאש, שראה את האי מספינתו לאחר שזו התפצלה מהצי של פדרו אלוורש קברל שהיה בדרכו להודו (אותו צי מלחמתי גילה קודם לכן את ברזיל). בסוף המאה ה-17 הקימו הצרפתים נמלי סחר לאורך החוף המזרחי. בין השנים 1774 ל-1824 שימש האי כבסיס לשודדי ים. בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 הצליחו בני המֶרינה בעיקר בתקופת המלך רדמה ה-1 ובסיוע יועצים בריטים לבסס את שלטונם בחלק ניכר של האי, ובכלל זה בחוף. ב-1817 נחתם הסכם בין שליט המרינה לבין המושל הבריטי של מאוריציוס. ההסכם ביטל את סחר העבדים, שהיווה חלק משמעותי מהכלכלה המדגסקרית ובתמורה הבטיחו הבריטים למדגסקר סיוע צבאי וכספי.

    בשנת 1884 הסכימו הבריטים להפיכתה של מדגסקר למדינת חסות צרפתית[1], כחלק מתוכנית כוללת לחלוקה מחדש של האזור בין המעצמות האירופיות, שבמסגרתה זנזיבר (במאה ה-21, חלק מטנזניה) הועברה לידי הבריטים. בהתאם לכך דרשה צרפת ממלכת מדגסקר להיכנע תחת שלטון צרפת. בתחילה ניסתה מלכת מדגסקר לסרב[2], אולם לבסוף הסכימה לברית עם צרפת על פיה נמצאת האי תחת חסות צרפת[3]. בשנת 1894 התמרדו תושבי מדגסקר נגד השלטון הצרפתי, בתקווה שאנגליה תבוא לעזרתם[4] או שמסיבה אחרת הצרפתים לא יטרחו לדכא את המרד[5]. אולם הצרפתים יצאו לקרב וביולי 1895 השיגו ניצחון גדול על המורדים[6]. ב-1895–1896 הצרפתים כבשו את האי סופית והדיחו את מלכת המרינה האחרונה, רנוואלונה השלישית (אנ'), מכיסאה והקימו את קולוניית מדגסקר.

    בתקופת השואה העלו הנאצים את תוכנית מדגסקר, שלא התממשה, לגירוש יהודי אירופה לאי[7].

    חיילים מלגשיים השתתפו במלחמת העולם השנייה בקרבות בצרפת, מרוקו וסוריה. כאשר צרפת נכנעה לפני גרמניה הנאצית, מדגסקר נשלטה בידי מושל שנותר נאמן לממשלת וישי. בפברואר 1942, בעקבות נפילת סינגפור בקרב סינגפור, עלה חשש בקרב בעלות הברית שמושל מדגסקר יאפשר ליפנים לפעול מהאי[8]. בעקבות זאת דרשה ארצות הברית מממשלת וישי התחייבות בכתב שיגנו על האי מפני כל ניסיון פלישה[9] וממשלת וישי נענתה לדרישה[10]. אולם באפריל 1942 הורעו היחסים בין ממשלת וישי ובנות הברית, לאחר שאוניות צרפתיות הועברו ליפנים. מושל מדגסקר הדיח את נאמני דה גול ממשרות בכירות באי, הגם שנטען שרוב התושבים היו מנאמני דה גול[11].

    בחמישה במאי 1942 הבריטים תקפו את נמל דייגו סוארז וכבשו אותו[12] עד השביעי לחודש (מבצע Ironclad), כדי למנוע מהיפנים לכבשו. בהמשך מאי 1942 הודיעו בעלות הברית על העברת האי לידי כוחות צרפת החופשית של דה-גול[13]. אולם בפועל רוב האי נותר בידי המושל מטעם ממשלת וישי. בתחילת יוני נעשתה פעולה לטיהור האי[14], אך גם היא לא סלקה מהאי את השליטה של וישי. בסוף יוני 1942 עלה אל האי כוח של צבא דרום אפריקה[15].

    בספטמבר 1942 חודשה הלחימה[16] וכוחות הברית התקדמו לכיוון הבירה תוך שהם כבשו את אמבניה ומאיונגה[17]. ב-16 בספטמבר 1942 ביקש מושל האי לפתוח במשא ומתן על מסירת האי לידי הבריטים[18], אולם הוא דחה את תנאי הפסקת האש שהוצעו לו[19] והלחימה נמשכה. ב-24 בספטמבר 1942 נכנסו כוחות הברית לבירת מדגסקר[20] והמושל הצרפתי מטעם וישי נמלט לפיאנארנצוה, בדרום האי, ממנה המשיך את הלחימה. פיאנארנצוה נכבשה ב-30 באוקטובר 1942[21] והלחימה נמשכה עד 8 בנובמבר 1942. מושל האי מטעם וישי נעצר והובא לדרום אפריקה[22].

    ב-1947 דוכאה התקוממות עממית נגד השלטון הצרפתי אחרי חודשים של לחימה עזה.

    ב-14 באוקטובר 1958 הוכרזה הרפובליקה המלגשית כחבל ארץ אוטונומי במסגרת הרפובליקה הצרפתית. ב-26 ביוני 1960 זכתה מדגסקר לעצמאות מלאה, בשם "הרפובליקה המלגשית".

    ^ הליכות עולם, המליץ, 11 בפברואר 1884 ^ דברי הימים להמדינות, הצבי, 31 באוקטובר 1884 ^ הליכות עולם, המליץ, 9 באוקטובר 1894 ^ הליכות עולם, המליץ, 4 באוקטובר 1894 ^ הליכות עולם, המליץ, 14 בנובמבר 1894 ^ תלגרמים, הצבי, 12 ביולי 1895 ^ מאדאגאסקאריזם, דבר, 29 באוגוסט 1941 ^ גם מדגסקר בתחום השאיפות של יפאן, המשקיף, 15 בפברואר 1942 ^ אמריקה דרשה מווישי הבטחה שתגן על מדגסקר, המשקיף, 26 בפברואר 1942 ^ ווישי לא תסגיר את הצי לנאצים, המשקיף, 13 במרץ 1942 ^ רדיו מדגסקר פתח בשידורים אנטי־בריטיים, המשקיף, 24 באפריל 1942 ^ הצבא הבריטי כבש את האי מאדגסקר, הבוקר, 5 במאי 1942 ^ צרפת החפשית-בהנהלת מדגסקר, הבוקר, 14 במאי 1942 ^ טהור מדגסקר, הבוקר, 7 ביוני 1942 ^ צבא דרום אפריקה - במדגסקר, הבוקר, 1 ביולי 1942 ^ במדגסקר החלה מלחמה מחדש, הבוקר, 11 בספטמבר 1942 ^ כוחות הברית מתקרבים לבירת מדגסקר, המשקיף, 14 בספטמבר 1942 ^ נכנע הצבא הצרפתי במדגסקר, הבוקר, 17 בספטמבר 1942 ^ מושל מדגסקר דוחה תנאי שביתת הנשק, הבוקר, 18 בספטמבר 1942 ^ נכבשה בירת מדגסקר, הארץ, 24 בספטמבר 1942 ^ נכבשה עוד עיר חשובה בדרום מדגסקר, דבר, 1 בנובמבר 1942 ^ מושל מדגסקר עצור בדרבן, המשקיף, 20 בנובמבר 1942
    Read less

Where can you sleep near מדגסקר ?

Booking.com
487.379 visits in total, 9.187 Points of interest, 404 יעדים, 5 visits today.