גבעת סנט מייקל, קורנוול, 1900

ייתכן כי במקום פעל מנזר מהמאה השמינית עד תחילת המאה האחת עשרה, ובמשך שנים רבות האמינו שהמלך אדוארד המודה העניק את האי למנזר הנורמני של מון-סן-מישל על סמך עותק מאוחר יותר של אמנה שנתגלה באברנש (Avranches) בצרפת. כיום מניחים שעותק זה הוא זיוף של הנזירים שחיו במקום שנעשה לאחר הכיבוש הנורמני של אנגליה במטרה להוכיח לשליטים החדשים שהגבעה הייתה בבעלותם כחוק זמן רב.[1] זה לא היה הזיוף היחיד שנעשה על ידי הנזירים במאה ה-11. במטרה להגדיל את הרווחים של המנזר תלו הנזירים על שער המנזר שטר מחילה מזויף, כביכול מטעם האפיפיור גרגוריוס השביעי, שבו הוא מעודד עלייה לרגל למנזר בגבעת סנט מייקל.[2] בנייני המנזר נבנו במאה ה-12, וב-1275 החריבה רעידת אדמה את כנסיית המנזר המקורית, והיא נבנתה מחדש בשלהי המאה ה-14.

המנזר היה מנזר נספח (priory) של המנזר במון-סן-מישל, עד שכל המנזרים שהיו שייכים למסדרים מחוץ לאנגליה פורקו כתוצאת לוואי של מלחמת מאה השנים, כשהנרי החמישי, מלך אנגליה העניק את המנזר לאם המנזר של מנזר סיון (Syon Monastery) באייזלוורת (Isleworth) שבמחוז מידלסקס ב-1424. בכך נותק הקשר בין המנזר למון-סן-מישל.[3]ג'ון דה ור, הרוזן ה-13 של אוקספורד (John de Vere, 13th Earl of Oxford), לכד את הגבעה ועמד במצור בן 23 שבועות כנגד 6,000 מחייליו של אדוארד הרביעי, מלך אנגליה בשנים 1473–1474. פרקין וורבק, טוען לכתר של ממלכת אנגליה, לכד את הגבעה ב-1497. המפרי ארונדל (Humphrey Arundell), שהיה מפקד חיל המצב בגבעת סנט מייקל, הוביל את מרד ספר התפילה ב-1549. אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה העניקה את גבעת סנט מייקל לרוברט ססיל, רוזן סולסברי הראשון, ובנו מכר את המקום לפרנסיס באסט (Francis Bassett), שהיה השריף העליון של קורנוול. בתקופת מלחמת האזרחים האנגלית עמד סר ארתור באסט, אחיו של פרנסיס באסט, במצור בגבעת סנט מייקל כנגד כוחות הפרלמנט עד 1646. ג'ון באסט, בנו ויורשו של פרנסיס באסט, שילם מחיר על תמיכתו במלך צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה כנגד הפרלמנט, וב-1659 נאלץ למכור את גבעת סנט מייקל לקולונל ג'ון סנט אוביין (John St Aubyn). הגבעה נשארה מאז בבעלות משפחת סנט אוביין (כיום משפחת ברון סנט ליוון - Baron St Levan), והמשפחה עדיין מתגוררת באי.

היסטוריה מהמאה ה-18

מעט מאוד ידוע על הכפר לפני תחילת המאה ה-18, למעט שהיו כמה בקתות של דייגים ובקתות של המנזר. לאחר שיפורים בנמל בשנת 1727, הפכה גבעת סנט מייקל לנמל משגשג.

רעידת האדמה בליסבון ב-1755 גרמה לגלי צונאמי בחוף קורנוול, למעלה מ-1,500 קילומטרים ממרכז הרעש. בגבעת סנט מייקל הים התרומם לגובה של כ-2 מטרים תוך 10 דקות, וירד באותו קצב ואז המשיך לעלות ולרדת במשך חמש שעות. הסופר הצרפתי ארנו בוסקוביץ (Arnold Boscowitz) טען ש"לאורך החופים של קורנוול היה אובדן גדול של חיים ורכוש".

 ציור של גבעת סנט מייקל מאת הצייר ג'יימס וב, שנות ה-90 של המאה ה-19

בהגיע 1811 היו בכפר חמישים ושלושה בתים וארבעה רחובות. המזח הוארך ב-1821,[4] והאוכלוסייה באי הגיעה למספר שיא של 221 נפשות. היו במקום שלושה בתי ספר, קפלה וסליאנית, ושלושה פאבים, ששירתו בעיקר מלחים מספינות שעגנו בנמל. הכפר החל להתדרדר בעקבות שיפורים משמעותיים לנמל הקרוב בפנזנס (Penzance), ובעקבות הקמת שלוחה של מסילת הברזל לפנזנס ב-1852, ורבים מהבתים והמבנים נהרסו.

בתחילת המאה ה-20 נבנה פוניקולר תת-קרקעי קצר על מסילה צרה. הוא שימש להעברת משאות במעלה הגבעה אל הטירה. הפוניקולר מופעל מדי פעם, אבל רק לצורך הדגמה ואינו פתוח לציבור הרחב, אם כי ניתן לראות קטע קצר שלו בנמל.[5]

בתחילת מלחמת העולם השנייה נבנו ביצורים על הגבעה כהכנה לקראת הפלישה (שלא התממשה) של הצבא הגרמני. על הגבעה עדיין נותרו שלושה פילבוקסים.[6] שישים וחמש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, התברר על סמך ראיונות עם אנשים שחיו בתקופה זו ששר החוץ לשעבר של גרמניה הנאצית יואכים פון ריבנטרופ, שהיה השגריר בלונדון בשנות ה-30 של המאה ה-20 התכוון להתגורר על הגבעה לאחר כיבוש בריטניה. מסמכים מהארכיון חשפו שבתקופה שבה שהה כשגריר בבריטניה, כאשר הציע ברית עם גרמניה הנאצית, נהג ריבנטרופ לבקר בקורנוול לעיתים קרובות.[7]

ב-1954 העניק פרנסיס ססיל סנט אוביין, ברון סנט ליוון השלישי (Francis Cecil St Aubyn, 3rd Baron St Levan) את מרבית גבעת סנט מייקל לקרן הנאמנות הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי, יחד עם קרן נאמנות בסכום גדול. משפחת סנט אוביין שמרה לעצמה את הזכות להתגורר בטירה במשך 999 שנים, ואת הרישיון לנהל את ביקורים של הציבור בחדרים ההיסטוריים של הטירה, יחד עם הקרן הלאומית.