עם הופעת השושלת הספווית ב-1501 החלה תקופת פריחה באספהן, ולפי גרסה אחת כבר ב-1590 החלה הקמתו של מסגד האמאם בצדו הדרומי של השטח שהפך לאחר מכן לכיכר. בשנת 1598 קבע השאה עבאס הגדול את בירתו בעיר, והחל בהקמת הכיכר לפי תוכנית מונומנטלית כראוי למרכזה של בירתו החדשה. הכיכר נקראה "נאקש-י ג'האן" (میدان نقش جهان - "תמונתו של העולם"), ומיד עם סיום הקמתה ב-1601 החלה הקמת יתר המבנים סביב לה. עבודות הבנייה הושלמו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-17.

הכיכר הייתה למקום המפגש בין השאה לבין בני העם. היא נבנתה כרצף של שתי קומות של חנויות, מוקפת ארכיטקטורה מרשימה, והובילה לקצה הצפוני שבו הבזאר הקיסרי היה ממוקם. הכיכר הייתה זירה עמוסה של בידור ועסקים. בה ביקרו גם סוחרים מהעולם הרחב מכיוון שאספהאן הייתה תחנה חיונית לאורך דרך המשי.

מאוחר יותר זכתה הכיכר לשם "מיידאן-י שאה" (میدان شاه - "כיכר השאה") ובשם זה הוכרזה כאתר מורשת עולמית; ולבסוף, לאחר המהפכה האיסלמית שונה שמה שוב, והיא נקראה "מיידאן-י אמאם".