Douro Vinhateiro
( חבל היין אלטו דורו )חבל היין אלטו דורו (בפורטוגזית: Região Vinhateira do Alto Douro) הוא אזור ייצור יין סביב הנהר דורו בצפון-מזרח פורטוגל. השם "אלטו דורו" (הדורו העליון) מציין את העובדה שהחבל שוכן במעלה הנהר במרחק מהעיר פורטו, כשרכסי ההרים מגנים עליו מהאקלים של החוף. לאזור יש את סיווג היין הגבוה ביותר של פורטוגל כ-"Denominação de Origem Controlada (DOC)" (בפורטוגזית כינוי מקור מבוקר) והוא רשום ככינוי מקור מוגן לפי חוקי האיחוד האירופי ובריטניה, וכמציין גאוגרפי במספר מדינות אחרות באמצעות הסכמים דו-צדדיים. בעוד שהאזור קשור בעיקר לייצור יין פורט, מייצרים בדורו יין שולחני (יינות לא מחוזקים) כמו גם יין מחוזק. היינות הלא מחוזקים מכונים בדרך כלל "יינות דורו".
אלטו דורו היה אחד מ-13 האזורים בפורטוגל היבשתית שזוהו על ידי הגאוגרף אמורים ז'יראו, במחקר שפורסם בין השנים 1927 ו-1930. יחד עם טראש-אוש-מונטש הוא הפך למחוז טראש-אוש-מונטש אי אלטו דורו .
סגנון היינות המיוצרים בדורו נע בין קלרט קליל בסגנון בורדו ועד ליינות עשירים בסגנון בורגון שיושנו בחביות עץ אלון חדש.
חבל היין אלטו דורו (בפורטוגזית: Região Vinhateira do Alto Douro) הוא אזור ייצור יין סביב הנהר דורו בצפון-מזרח פורטוגל. השם "אלטו דורו" (הדורו העליון) מציין את העובדה שהחבל שוכן במעלה הנהר במרחק מהעיר פורטו, כשרכסי ההרים מגנים עליו מהאקלים של החוף. לאזור יש את סיווג היין הגבוה ביותר של פורטוגל כ-"Denominação de Origem Controlada (DOC)" (בפורטוגזית כינוי מקור מבוקר) והוא רשום ככינוי מקור מוגן לפי חוקי האיחוד האירופי ובריטניה, וכמציין גאוגרפי במספר מדינות אחרות באמצעות הסכמים דו-צדדיים. בעוד שהאזור קשור בעיקר לייצור יין פורט, מייצרים בדורו יין שולחני (יינות לא מחוזקים) כמו גם יין מחוזק. היינות הלא מחוזקים מכונים בדרך כלל "יינות דורו".
אלטו דורו היה אחד מ-13 האזורים בפורטוגל היבשתית שזוהו על ידי הגאוגרף אמורים ז'יראו, במחקר שפורסם בין השנים 1927 ו-1930. יחד עם טראש-אוש-מונטש הוא הפך למחוז טראש-אוש-מונטש אי אלטו דורו .
סגנון היינות המיוצרים בדורו נע בין קלרט קליל בסגנון בורדו ועד ליינות עשירים בסגנון בורגון שיושנו בחביות עץ אלון חדש.
קיימות עדויות ארכאולוגיות לייצור יין באזור מסוף האימפריה הרומית המערבית, במהלך המאות ה-3 וה-4 לספירה, אם כי זרעי ענבים נמצאו גם באתרים ארכאולוגיים עתיקים יותר.[1] בימי הביניים, מאמצע המאה ה-12, הייתה לציסטרציאנים השפעה חשובה על ייצור היין באזור, דרך שלושת המנזרים שלהם: סאלזדאש (Salzedas), סאו ז'ואאו דה טארוקה (São João de Tarouca) וסאו פדרו דאש אגואיאש (São Pedro das Águias).
במאה ה-17 התרחבו כרמי האזור, והאזכור המוקדם ביותר של "יין פורט" הוא משנת 1675. הסכם מתואן (אנ') בין פורטוגל לאנגליה ב-1703, ובעקבותיו הקמתם של יקבים של סוחרי יין בריטים רבים בפורטו הביאו לכך שיין הפורט הפך המוצר העיקרי של האזור, והוא הפך לחשוב מאוד מבחינה כלכלית לפורטוגל. כחלק מהסדרת הייצור והמסחר של מצרך יקר זה, אמנה פורטוגזית מלכותית מ-10 בספטמבר 1756 הגדירה את אזור הייצור של יין פורט. כך הוא הפך לאזור היין הראשון בעולם שיש לו תיחום רשמי.[2] הכרמים המכוסים בתיחום זה היו בחלקו המערבי של האזור הנוכחי. מאוחר יותר, הכרמים התרחבו בהדרגה מזרחה לאזורים חמים ויבשים יותר.
אזור הדורו לא ניצל ממחלות הגפן של המאה ה-19. הקימחון פגע ב-1852 והפילוקסרה ב-1863.
בעוד שיין שולחני היה תמיד מיוצר באזור, במשך זמן רב נראה מעט ממנו מחוץ לאזור עצמו. סוחרי יין הפורט התמקדו בייצור וייצוא של יין פורט, שהיה המוצר הייחודי שלהם בשוק היצוא, והיה להם עניין מועט בסוגי יין אחרים. לפיכך, בעוד שהיינות היו יכולים להיות טובים, במשך זמן רב, לא היה ניסיון להשתמש בענבי דורו כדי לייצר יין שולחני איכותי יותר. מי שזכה לקרדיט ליצירת יין הדורו האיכותי הראשון הוא פרננדו ניקולאו דה אלמיידה (Fernando Nicolau de Almeida), שעבד כיינן עבור פריירה (Ferreira), יצרן של יין פורט. הוא ביקר בבורדו במהלך מלחמת העולם השנייה, מה שנתן לו השראה ליצירת יין שולחן איכותי. התוצאה הייתה היין "ברקה וליה" (Barca Velha), שיוצר לראשונה בשנת 1952 באמצעות ענבים מ"קינטה דו ואלה דה מיאו" (Quinte do Vale de Meão) הממוקם בתת-אזור דורו סופריור.[3] ברקה וליה לא זכה מיד להרבה מעריצים, שכן רוב סוחרי יין הפורט לא התעניינו ביינות לא מחוזקים במשך זמן רב. עוד כמה יינות דורו איכותיים הופיעו משנות ה-70, אך רק בשנות ה-90 של המאה ה-20 הופיע מספר רב של יינות. גורם תורם לכך היה כניסתה של פורטוגל לקהילה הכלכלית האירופית ב-1986, שגרמה לכך שהמונופול של יקבי יין הפורט בוטל, ובכך נסללה הדרך ליצרנים בעמק הדורו לייצר ולבקבק יין משלהם – יינות פורט או דורו יבש. בשלב זה, כמה יקבי פורט הכניסו למגוון שלהם גם יינות דורו.
חבל ייצור היין של דורו הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2001.[4]
הוספת תגובה חדשה