מערות אלפנטה

ההיסטוריה העתיקה של האי אינה ידועה בתיעוד ההינדי או הבודהיסטי. מחקרים ארכאולוגיים גילו שרידים רבים המצביעים על כך שלאי הקטן היה עבר תרבותי עשיר, עם עדויות להתיישבות אנושית עד המאה השנייה לפני הספירה.[1] אתר אלפנטה יושב לראשונה על ידי בודהיסטים מזרם הטהרוואדה, לפני הגעתם של הברהמינים לאי, כדי לבנות סטופה גדולה לבודהה עם שבע סטופות קטנות יותר סביבו, כנראה בסביבות המאה השנייה לפני הספירה.[2] מטבעות של קשאטראפס (הסטראפים המערביים (אנ')) המתוארכים למאה ה-4 לספירה נמצאו באי.[3] ההיסטוריה של האזור תועדה לראשונה בעידן אימפריית גופטה, אך תעודות אלו אינן מזכירות במפורש את מערות אלפנטה, וזהו הבסיס למחלוקת בין היסטוריונים באשר לזמן בניית האתר. רוב ההערכות נעות בין סוף המאה החמישית לסוף המאה השמינית לספירה, בהתבסס בעיקר על תאריכי מקדשי מערות אחרים באזור דקאן. היסטוריונים מתקופת הקולוניאלית שיערו כי המערות נבנו על ידי מלכים משושלת רשטרקוטה (אנ') במאה השביעית ואילך, השערה שהתבססה בעיקר על קווי דמיון מסוימים עם מערות אלורה. תאוריה זו נסתרה על ידי ממצאים מאוחרים יותר.[4][5]

פיל האבן שהעניק את השם אלפנטה לאי. הוא היה בעבר על החוף הדרומי של האי, הבריטים ניסו להעביר אותו לאנגליה בשנת 1864, הוא נשבר, החלקים שהורכבו מחדש נמצאים כעת בגן החיות ג'יג'אמטה אודיאן (אנ') במומבאי.

על פי הארגון "הסקר הארכאולוגי של הודו" ואונסק"ו, האתר יושב בתקופות קדומות ומקדשי המערות נבנו בין המאה החמישית למאה השישית.[1] חוקרים בני זמננו מציבים בדרך כלל את השלמת המקדשים לרבע השני של המאה השישית, וכהמשך לתקופת הפריחה האמנותית בעידן אימפריית גופטה.[5] חוקרים אלה מייחסים את מקדשי המערות הללו למלך קרישנארג'ה משושלת קלאצ'ורי (אנ').[4] התיארוך להשלמת הבנייה לאמצע המאה ה-6 ושהמערות היו מונומנט לשיווה שנבנה על ידי מלך קלאצ'ורי הינדי מבוסס על עדויות נומיסמטיות, כתובות, סגנון בנייה ותיארוך טוב יותר של מקדשי מערות אחרים בדקאן, כולל מערות אג'אנטה, ותיארוך ודאי יותר של היצירה דשאקומראצ'ריטה (אנ') הכתובה בסנסקריט מאת המחבר דאנדין (אנ').[6]

לטענת צ'ארלס קולינס, החשיבות של מערות אלפנטה מובנת יותר על ידי מחקר בהקשר של ספרות הינדית קדומה או מימי הביניים המוקדמים, כמו גם בהקשר של מקדשי מערות בודהיסטיים, הינדואיים וג'ייניים בתת-היבשת. יצירות האמנות ההיסטוריות של אלפנטה עוצבו בהשראת המיתולוגיה, המושגים והרעיונות הרוחניים שנמצאו בטקסטים של הוודות על רודרה (אנ'), ואחר כך על שיווה, על האפוסים, על הפוראנות (אנ') וקובץ הספרות ההינדואיסטי פאשופטה שיוואיזם (אנ') שחובר במאה החמישית. הפאנלים ויצירות האומנות משקפים את הרעיונות והסיפורים המקובלים והמוכרים היטב בקרב האומנים ואדריכלי המערות של הודו בערך בשנת 525 לספירה. המיתולוגיה משתנה באופן משמעותי בטקסטים אלה ועוותה בצורה ניכרת על ידי שרבובים מאוחרים יותר, אך לוחות מערת אלפנטה מייצגים את הגרסה הנרטיבית המשמעותית ביותר במאה השישית.[7] הפאנלים והיצירות מבטאים באמצעות האקלקטיות שלהם, השטף והתנועה את השפעת המחשבה הדתית הוודית והפוסט-וודית על התרבות ההינדית באמצע האלף הראשון לספירה.[8]

לאחר השלמת המערות במאה ה-6 הפכה אלפנטה לפופולרית באזור כגראפורי ("עיר המערות"). השם עדיין משמש בשפה המראטהית המקומית.[9] האי היה תחת שלטון סולטנות גוג'ראט (אנ'), שמסרה אותו לסוחרים פורטוגלים בשנת 1534. הפורטוגלים כינו את האי "האי אלפנטה" על שם פסל האבן הענקי המונוליתי של פיל במקום ששימש לעגינת ספינותיהם וכציון דרך להבדיל בינו לבין איים אחרים ליד מומבאי. פסל הפיל ניזוק בניסיונות להעבירו לאנגליה, והועבר לגני ויקטוריה במומבאי בשנת 1864, הורכב מחדש בשנת 1914 על ידי קאדל והיואיט, וכעת מוצב בגן החיות ג'יג'אמטה אודיאן (אנ'), שמם העכשווי של גני ויקטוריה במומבאי.[10]

סקיצה ותצלום של מערות אלפנטה במאה ה-19.[11]

החוקרים חלוקים בשאלה מי היו האחראים העיקריים להשחתה ולהרס במערות אלפנטה. לדברי מקניל (Macneil), המונומנטים והמערות כבר חוללו במהלך שלטון הסולטנות, והוא מבסס את ממצאיו על הכתובת בפרסית על דלת המובילה אל המערה הגדולה.[12] לעומת זאת, אחרים כמו אובינגטון (Ovington) ופייק (Pyke), מקשרים בין הנזק הגדול יותר של החיילים הפורטוגלים הנוצרים לטקסטים שלהם שבהם הודו שהם השתמשו במערות ובפסלים כמטווח ירי וכמטרות תרגול.[2]

מקניל מסכים כי מערות אלפנטה הושחתו וניזוקו בתקופה הקולוניאלית, אך מטיל את האחריות לא על החיילים אלא על הרשויות הפורטוגליות. פרסומים בריטיים מהעידן הקולוניאלי מצהירים כי הם "הושחתו על ידי הלהט של המוחמדנים והפורטוגלים".[13] עם זאת, תאוריה שלישית מרמזת כי לא שליטים מוסלמים וגם לא נוצרים פורטוגלים פגעו באתר משום ששניהם טייחו את יצירות האמנות והמערות. מראטהים (אנ') היו אלה שניסו להסיר את הטיח ההוא. על פי תאוריה זו שלדברי ונדי דוניגר (Wendy Doniger) היא "אולי נכונה", המראטהים הם שגרמו נזק ליצירות אמנות במאה ה-17.[14]

הפורטוגלים מסרו את האי בשנת 1661 לבריטניה, אך עד אז כבר נגרם נזק ניכר למערות. הפורטוגלים גם הסירו ואחר כך איבדו אבן עם כתובת שהייתה במערות.[15] אירופאים רבים ביקרו במערות בתקופת השלטון הבריטי במהלך ביקורם בבומביי, ואז פרסמו את רשמיהם וזיכרונותיהם. היו שמתחו ביקורת על כך שאין בהן דבר "של יופי או אמנות", ואילו אחרים כינו אותן "יצירות אמנות ענקיות, בעלות גאונות יוצאת דופן".[16]

הבריטים הסתמכו על עיר הנמל בומביי (כיום מומבאי), מה שהוביל לכך שהיא הפכה למרכז עירוני מרכזי ולהגירה אליה של הינדים שחיפשו הזדמנויות כלכליות. מערות אלפנטה צצו מחדש כמרכז לפולחן ההינדי, ועל פי רישומי הממשל הבריטי, הממשל גבה מעולי הרגל "מס מקדש" לפחות מאז 1872.

בשנת 1903 עתרו ההינדים לממשלה שתוותר על תשלום זה, שהבריטים הסכימו לו בתקופת שלושה ימי פסטיבל שיווה אם ההינדים יסכימו. למעט זאת נותרו מערות הפילים במצבן ההרוס.

בסוף שנות השבעים של המאה ה-20, שיקמה ממשלת הודו את המערה הראשית בניסיון להפוך אותה לאתר תיירות ומורשת. המערות הוגדרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1987 על פי הקריטריונים התרבותיים של אונסק"ו: "חמישה עשר התבליטים הגדולים המקיפים את מקדש לינגאם במערת אלפנטה הראשית הם לא רק אחת הדוגמאות הגדולות ביותר לאמנות הודית, אלא גם אחד האוספים החשובים ביותר לפולחן שיווה", ו"המערות הן ההישג המפואר ביותר בתולדות אדריכלות הסלע במערב הודו. הטרימורטי ופסלים ענקיים אחרים עם תפאורתם האסתטית הם דוגמאות ליצירה אמנותית ייחודית".[17]

^ 1 2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם unesco ^ 1 2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם archive.org ^ Archeological Survey of India on-site notice ^ 1 2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם berkson3 ^ 1 2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Spink2005p182 ^ Carmel Berkson; Wendy Doniger; George Michell (1999). Elephanta: The Cave of Shiva. Princeton University Press (Motilal Banarsidass, Reprint). pp. 3–6, 47–48. ISBN 978-81-208-1284-0. ^ Charles Dillard Collins (1988). The Iconography and Ritual of Siva at Elephanta: On Life, Illumination, and Being. State University of New York Press. pp. 31–39. ISBN 978-0-88706-773-0. ^ Carmel Berkson; Wendy Doniger; George Michell (1999). Elephanta: The Cave of Shiva. Princeton University Press (Motilal Banarsidass, Reprint). pp. 38–39. ISBN 978-81-208-1284-0. ^ Carmel Berkson; Wendy Doniger; George Michell (1999). Elephanta: The Cave of Shiva. Princeton University Press (Motilal Banarsidass, Reprint). pp. 41–45. ISBN 978-81-208-1284-0. ^ Sir William Foster; Sir Evan Cotton; L.M. Anstey (2017). Bombay in the Days of Queen Anne. Taylor & Francis. pp. 86, 157, note 3. ISBN 978-1-317-17337-3. ^ Digital Image Archive: Leiden University, The Netherlands ^ Elephanta: The Cave of Shiva ^ Elephanta_Isle Elephanta_Isle ^ Elephanta: The Cave of Shiva, Page 44 ^ Collins, Charles D. (1982). "Elephanta and the Ritual of the Lakulīśa-Pāśupatas". Journal of the American Oriental Society. American Oriental Society. 102 (4): 605–617. doi:10.2307/601969. JSTOR 601969. ^ N. S. Ramaswami (1971). Indian Monuments. Abhinav. pp. 42–54. ISBN 978-0-89684-091-1. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם list